מבולבלת

שלום לכולם.אני מקווה שהסיפור שאני אציג עכשיו ידבר אליכם או לפחות קצת יזהיר אותכם מבחירות שגויות אני אשמח לקבל תגובות אני מצטערת אם זה יראה קצת ארוך או מסורבל,טיפשי או ומטומטם אבל לצערי זו החבילה שלי והיום החלטתי לשתף אותכם. אז ככה אני בת 22 ואני חושבת שבאמת ו"בתמים" כמו כמעט כל ילד/ילדה מתבגרת בחרתי בכיוונים לא טובים.ואני אנסה לתמצת כמה שיותר..זה התחיל מעישון בתדירות מאוד נמוכה (גראס,חשיש) בתחילת התיכון עם חברה אחת ממש טובה שהייתה לי (כמו שאתם יודעים עם השנים החברויות שבילדות כבר לא הדוקים כבעבר),איכשהו הצלחתי להוציא תעודת בגרות ממוצעת (82) ומשם הדרך לעישון בתדירות גבוהה יותר רק גבר... לקראת סוף התיכון אני ואותה חברה התחלנו לצאת למסיבות טראנס שזה היה בזמנו לי בכל אופן דבר חדש ומעניין משם הדרך לנסות סמים אחרים לא הייתה רחוקה, אני זוכרת שהחלטתי להתנסות בזה באופן יחסי ממש מעט שזה אולי אקסטה אחת או רבע טריפ למסיבה אחת לכמה חודשים שזו לא הרבה ,זה קצת דפוק להגיד את זה אבל אני יודעת בוודאות שיש אנשים שלקחו כמויות הרבה יותר גדולות בתדירות הרבה יותר גבוהה , אני בתוך תוכי תמיד ידעתי שזה עלול מתישהו להרוס לי משהו אבל בטיפשותי המשכתי כמו שציינתי מדיי כמה חודשים לעשות זאת כל זה נמשך עד לפני פחות משנה...תמיד פחדתי מהכימיקלים הללו כי שמעתי תמיד שזה הורס תמוח וכאלה,איכשהו בזמנו חשבתי שאני גיבורה כי לא עשיתי את זה הרבה ואם כן כמו שציינתי ממש מעט.עם הזמן קלטתי שהחרא הזה לא עושה לי טוב לא ממש משפיע עליי בכיף כמו בהתחלה אלא אפילו להפך לא מהנה אם זה בגלל שהמסיבות כבר לא היו טובות או שאותה חברה טובה שליוותה אותי רב הזמן קצת התרחקה כי גם לא זה לא עשה טוב ואז פשוט קלטתי שאין טעם להמשיך והפסקתי עם זה. יש לציין שעם העישונים "הקלים" לא הפסקתי וזה הפך בערך להיות ע"ב יומיומי..מה שגם גרם לי להתאכזב מעצמי אבל זה עזר לי לברוח קצת ולצערי עד היום זה עוזר לי... לפני חודש וחצי החלטתי להפסיק גם עם העישונים בעקבות מחשבות על העתיד שלי מה יהיה איתי מה אני אלמד,איפה ?. ההורים שלי מאוד רוצים שאני אלמד ואין ספק שבסופו של דבר אני אעשה את זה אני רק לא יודעת אם זה הזמן כרגע כי אני קצת מבולבלת...תמיד דאגתי שיהיה לי כסף משלי דרך עבודות זמניות למינהן ולהיות עצמאית אבל זה לא הולך כ"כ לאורך זמן. מה שקרה לי זה שבדיוק באותו שבוע שהחלטתי סופית לעשן אחרי מס' שנים של עישון בערך קבוע,תקף אותי באיזשהי עבודה קצת לחוצה (מלצרות) מין כאבים בחזה ובכי בעקבות המחשבה שבאסה אין לי חיים אין לי חברים אמיתיים אין לי שום מטרה ואפילו לעשן אני כבר לא יכולה מכאן ועד מצב דכאוני ממש הדרך הייתה קצרה,התפטרתי מהעבודה החדשה הזאת וגם מעוד עבודה של פעמיים בשבוע שמדיי פעם עסקתי במקביל הפסקתי בחודש האחרון כמעט מלצאת מהבית לא רציתי לראות אף אחד בקושי לדבר יכולתי לא היה לי עיניין בכלום והסתגרתי בחדר מרוב מחשבות לא נעים להגיד את זה אבל פחדתי שנדפק לי המח פחדתי שכתוב לי על המצח שדפקתי לעצמי את הראש שאולי אני משתגעת, התחלתי לחשוב כמה אני לא מועילה וכמה החיים האלה לא בשבילי כמובן שאין לי אומץ להתאבד ואני גם לא רוצה לפגוע בקרוביי עקב מחשבות טיפשיות ושגויות. אני לא יודעת אם עשיתי נכון אבל הלכתי לאיזה פסיכיאטר מקופת החולים וסיפרתי לו את הסיפור שלי והוא אמר לי שכל הכבוד שהחלטתי להפסיק לעשן פתאום וישר תוך אחרי שיחת קצרה של רבע שעה הביא לי מרשם לכדורי "ציפרלקס" ועוד סוג של כדורים .קצת פחדתי לקחת אותם וביקשתי מאבי עוד חוות דעת של רופא פרטי (אבי כמובן לא יודע את כל הסיפור אבל הוריי בהחלט שמו לב לדכאון שנכנסתי אליו)הלכנו לרופא השני הבכיר יותר כביכול והוא אמר שנראה לו שאני נמצאית במצב של דכאון קל ושלדעתו כדאי לקחת רק את הציפרלקס הוא טען שאני נראית לו בסדר גמור ושאין לי מה לדאוג וכאלה אמרתי לו שחלק מהדיכאון שלי זאת המחשבה גם שלא אוכל לעשן יותר בתגובה לכך הוא טען שאני יכולה מדיי פעם (אפילו 2-3 פעמים בשבוע לעשן אבל לא להפוך זאת למנהג יומיומי כבעבר ) זה נראה לי קצת לא בריא גם לעשן וגם לקחת את הכדורים בהתחלה ניסיתי לקחת שבוע את הכדורים והפסקתי מהר מאוד כי פחדתי וחשבתי שאני יכולה להתגבר על זה,חזרתי לעשן ממש מעט כמו שהרופא אמר לא כל יום ובכמות מאוד קטנה אני בעצמי לא יודעת מה לעשות אם לקחת את הכדורים או לא האים זה בריא בכלל לשלב את זה עם הכדורים הללו אני מפחדת שייגרם לי נזק ולהפסיק לעשן לגמרי אני לא ממש יכולה השאלה שלי זה האים להמשיך לקחת את הכדורים כהצעת הרופא ,האים זה לא יהיה נורא כ"כ שאמשיך לעשן כמו שאותו פסיכיאטר מומחה טען (אגד הוא ציין שהדכאון לא קשור כ"כ לעישון ושיש לו הרבה צעירים שמעשנים קצת ושמ שיש לי זה דכאון קל וחבל לי לסבול ולא לטפל בזה..) אני ממש פוחדת ומבולבלת בחיים לא חשבתי שזה בסדר כן לעשן קצת כמו שהא אמר, בחיים לא חשבתי שאני אצטרך לקחת כדורים נוגדי דיכאון ,אני מפחדת גם לספר לחבריי הבודדים שאני הולכת לקחת אותם אני בן אדם דיי כנה ואמיתי ויהיה לי קשה לא לספר את זה... מה לעשות יש לכם עצות?? תגובות? אני אשמח לשמוע גם אם הם לא ימצאו חן בעיניי כ"כ...בכל אופן אני בינתיים מנסה לחשוב לחזור לעבוד לא לפחד לצאת מהבית ולדבר עם אנשים אני רוצה לחיות ובכיף והלחץ של למצוא מקצוע לחיים קצת שיגע אותי+העישון הקבוע שבחרתי לי לעשות בזמנו כל יום ...היום חשבתי על זה שאולי באמת לא נורא אם אני אחזור קצת לעשן לא כמו פעם אבל בכ"ז אם רופא אמר שאפשר אז זה כנראה לא נורא כ"כ אם זה מסתכם רק בזה השאלה מה לעשות עם הכדורים הללו , מישהו מכיר אותם ? יכול אולי להמליץ לי מה לעשות סוף סוף? היום דיברתי עם אותה חברה והצעתי לה שנטוס קצת לאנשהו נראה לי שזה מתאים לה ...אמרתי לה שחוץ ממנה אין לי ממש מישהו לחשוב עליו שאני יכולה לסמוך עליו אבל זה ידרוש ממני קצת לחסוך כסף וגם ממנה כל זה ייקח קצת זמן ולא אכפת לי כי לפחות סוף סוף יש לי איזשהי מטרה מעניינת,אני יודעת שזה לא משהו שיקדם אותי כמו שהוריי היו רוצים ..שאלמד או משהו אבל כמו שהבנתי מהם זה בסדר מבחינתם גם שאטוס העיקר שאצא ויעשה משהו עם עצמי ולא אשתקע בבית ובחדר.... מה דעתכם?? אני מתארת לעצמי שזה אחד ההודעות הארוכות שהשאירו פה... תסלחו לי על הסרבול והמגילה המתישה הזאת.. הייתי חייבת להעלות זאת ולא ידעתי איפה אני מקווה שלא טעיתי....

וזה מאד קשה להפסיק לעשן. רציתי לשאול, את מעשנת גם סיגריות רגילות ? זה קל להשיג גראס ? כמה עולה סיגריה כזאת ? איך את מרגישה כשאת מעשנת גראס ? זה מרגיע אותך ? איך את מממנת את כל מה שאת צריכה אם את לא עובדת ? ומה עם חיי חברה ? את לא יוצאת עם בחורים ? ומה עם המשפחה ? יש לך אחים אחיות ? את צריכה סביבה תומכת. אולי בכל זאת כדאי לך להכניס אבא או אמא בסוד העניינים. איך את חושבת שהם יגיבו אם תספרי להם הכל ? יום טוב. ובהצלחה.

פלורי, זה בסדר שהשארת את ההודעה שלך כאן, אבל חשוב שתדעי שבשביל לקבל תשובה מאיש מקצוע, רצוי שתשאירי את ההודעה גם באחד מהפורומים המקצועיים. אין לי יומרות להתווכח עם מה שאמר פסיכיאטר כזה או אחר... אבל ידוע כבר, שגראס בהחלט יכול להעיר דכאון וחרדות שהיו שם כל הזמן, אבל רדומים. יותר מכך - אני נכירה באופן אישי מישהי, שבעקבות עישון של גראס נזקקה לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. דעתי? קחי את הציפרלקס בבחינת - לא יועיל, לא יזיק. אולי אחרי שתקחי את התרופה מספיק זמן (לפחות 6 שבועות) תגלי, שאת כבר לא צריכה את הגראס. אבל מה שיותר חשוב בעיניי הוא, שכדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי - בעיקר כדי לפתוח את נושא הבלבול שלך, לפרק אותו ולהבין מה בעצם הוביל אותך לנקודה שבה את נמצאת כיום. קשה להאשים את הסמים בכל מה שקורה - צריך להבין למה באמת בחרת בהם. ממה את מנסה לברוח? אקסטזי וטריפים נוספים בהחלט יכולים לגרום לנזק, גם אחרי שימוש חד פעמי. ההשפעות שלהם על המוח עדיין לא ברורות לחלוטין, ולא ידוע למה יש אנשים שאחרי שימוש חד-פעמי נשרטים לחלוטין בעוד שאחרים משתמשים בהם לעתים קרובות, בלי להישרט. בכלל - כדי לקבל יותר מידע על ההשפעות של הסמים, תציצי באתר של "אל-סם". תקבלי מידע מלא ומדוייק על כל סם ועל ההשלכות של השימוש בו. טיסה יכולה להיות שינוי מרענן... אבל מתוך הדברים שכתבת נראה, שאת מנסה להמשיך לברוח מהכל... אבל פלורי, השדים שלך נמצאים בפנים. גם אם תחצי יבשות וגבולות הם יהיו איתך. אני לא פוסלת את הרעיון, ממש לא. רק חושבת, שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור לך מאוד. אגב, כתבת שאת בת 22. היית בצבא? אם כן, איך עברה תקופת השירות? ובקשר ללימודים - שום דבר לא בוער. ואם תתחילי ללמוד עוד שנה-שנתיים? לא יקרה כלום. אני בטוחה שההורים שלך רוצים את הטוב ביותר עבורך, אבל הם יאלצו להתמודד עם הדחיה של הלימודים לזמן שמתאים לך יותר.

שלום פלורי, אני איל. עצות גדולות אני לא יודע אם אני יכול לתת, אבל אני מאד יכול להזדהות איתך. גם אני סובל מדכאון קל, וחרדה חברתית בעקבותיו. מאד מוזר פתאם לפחד מאנשים, כל כך לא כמו מי שהייתי. בטח את מבינה את זה. אני יכול להגיד לך מה שאני מנסה לעשות. זה כמה שיותר לשים את עצמי בחברת אנשים, ולדבר... אפילו שאני מפחד. אולי את משתתקת ולא יכולה, אני לא יודע. אבל אני גיליתי שככל שאני עושה את זה, אני פחות מפחד. אולי אני לפעמים אומר שטויות, מהפחד, ואנשים לא מבינים, אבל זה עוזר לי. גם לשתף אנשים אחרים בבעיה מאד יכול לעזור לך, ככה לא תצטרכי להתבייש מהחברים הקרובים שלך. אני בטוח שהם יבינו. זה דבר מאד נפוץ עכשיו, המון אנשים לקחו בעבר כדורים נגד דכאון או חרדה מאיזשהו סוג (לפחות ככה גיליתי מאז שהתחלתי לקחת) אני מתחיל טיפול פסיכולוגי וכדורים. אני לא יודע אם זה הפתרון הנכון. אבל בכל מקרה רציתי להזדהות ולחזק אותך. כי זה באמת מצב שאפשר לצאת ממנו. אני חושב שאחד הדברים הכי חשובים, זה להפסיק לבקר את עצמך. גם אם את מעשנת, וגם אם את מסתגרת וגם אם כל דבר. קודם כל את בסדר, עכשיו בואי תראי איך את עוזרת לעצמך. מקווה שעזרתי. את יותר ממוזמנת לשלוח לי אימייל אם תרצי. בהצלחה!!!!!!