אובדת עצות

לאחרונה בשל שינויים אירגוניים פוטרתי מעבודתי מאחר שלא הסכמתי לחתום על חוזה אישי חדש שהיו בו הרעת תנאים ברורים, עבדתי 14 שנים רצופות ופרט לחופשות לידה הרצף היה אחיד. גם בתחום הזוגי אני נתקלת בבעיות מטרידות, הויכוחים הופכים להיות יותר עמוקים וכל אחד מסתתר מאחורי שתיקה רועמת. אני מרגישה שאני לא מקבלת תמיכה מבעלי כלל וכלל, הוא עובד עצמאי הוא לא מתעניין במה שקורה בבית, לא מתקשר ולא שואל, יש לנו 3 ילדים קטנים הוא מגיע מאוחר ולא עוזר בתחזוקת הבית ולא בטיפול בילדים. הרגש אומר לי שהגענו למשבר רציני שאין ממנו מוצא אלא להפרד וההגיון אומר לי לחכות הילדים עדיין קטנים ואני עדיין לא מוכנה רגשית לזעזוע גדול של גירושים בעבר גם לא קיבלתי ממנו הרבה תמיכה, אבל הגעתי עכשיו לנקודה של הארה שאני לא מוכנה למצב הזה, גם ביום ההולדת שלי לא הייתה התייחסות בכלל, אני חיה בתחושה של של חסך באהבה, בתמיכה ועזרה אני מתלבטת מדי יום אם להעלות את הסוגייה של הפרדות, לייעוץ זוגי הוא לא מוכן ללכת העלתי את זה בעבר אנחנו חיים על שני עולמות מקבילים שלא נפגשים מחכה לקבל רעיונות מכם כיצד להמשיך.. תודה

אכן, המקרה שלך נשמע עצוב וקשה. את כותבת שהויכוחים הופכים להיות יותר עמוקים. על מה אתם מתווכחים ? העלית בפניו את הרגשתך לגבי ניהול הבית ? מה את חושבת קורה אצלו ? האם גם הוא רוצה להיפרד ? או שהוא מרוצה ? נראה לי שאת חייבת להגיע לכך שהוא יתפנה לדבר איתך על הזוגיות שלכם. צריך כמובן לנסות הכל לפני שנוקטים בצעד כל כך קיצוני וסופי , של גירושין. אולי הוא יסכים , במקום עזרה מקצועית, ללכת למישהו חיצוני אחר, לא מקצועי, אבל מישהו שהוא מכבד , כמו בן משפחה יקר , או רב כלשהוא , או משהו כזה ? מפשר כזה. ואולי תנסי לשנות כיוון לתקופת נסיון, להיות סופר נחמדה אליו, להפתיע אותו בכל מיני פינוקים, שיכנס להלם כזה. שינוי של 180 מעלות. שלא יבין למה את כל כך נחמדה אליו וזה אולי יעורר אותו לשאול שאלות. להתגבר על העצבים והטענות , צודקות ככל שיהיו, ולתת לו הרגשה טובה, וכך אולי הוא יפתח ויהיה מוכן להקשיב קצת. מה דעתך ? כמה זמן אתם נשואים ? היתה לכם זוגיות טובה בעבר ? יום נעים. והמון הצלחה. להשתמע

אוי יפעת לצערי אני כל כך מזדהה איתך. אין ספק שנקלעתם למשבר אך מה מקומו בתוך כל הסיפור? איך הוא מרגיש במשבר הזה? יצא לכם לדבר? יצא לך להסביר לו איך את מרגישה? אם כן איך הוא הגיב? בני כמה הילדים? אני אישית חושבת שאם הזוגיות לא טובה הילדים סובלים יותר. עם זאת כאחת שעדיין בעצמה לא עשתה שום דבר...........אני מרגישה לא נעים לייעץ. טופיזנקה

היי קשה מאוד לגדל שלושה קטנים בתנאים שאת מתארת. אם בחרת בבן זוג כזה כניראה שזה התאים לך בשלב מסוים. כיום הנסיבות השתנו ואתן גם הצרכים, ואת רואה את הזוגיות מזווית אחרת. האם לדעתך את השתנת? התפתחת? כי אם לא את פשוט תמצאי את עצמך עם בן זוג חדש, באותה נקודה... תעשי עבודה עם עצמך, אולי בסיוע מיקצועי, בררי עם עצמך מאיזה נקודת מוצא בחרת את בן זוגך, כדי שלא תמשיכי לעשות אותן טעויות. לפעמים כשאחד מבני הזוג הולך לטיפול ומשתנה הוא מחולל שינוי לטובה גם אצל השני...ולפעמים הפער גדל...ואז אין מנוס מפרידה... לדעתי כדאי לך להשקיע בהתפתחות האישית שלך לפני שאת עושה צעדים דרסטיים. את יודעת, תמיד יותר קל לראות את הגיבנת של השני מאשר של עצמינו... בהצלחה.

אני מודה לשלומי,טופז ודינה על ההתייחסות באופן כללי אני אדם מאוד עצמאי ואוהב חופש ודינה צודקת כשבחרתי בבן זוגי התאים לי החופש והעצמאות אולם הזמנים השתנו ואני יחד איתם. אולם הזמן לא עמד מלכת אצלו וגם הוא השתנה בתחילת הנישואין היו לנו משברים קטנטנים שהתגברנו עליהם מאז נוספו הילדים שבאו לא בקלות וכך יצא שבמהלך 5 שנים נולדו 3 ילדים מקסימים נבונים וחמודים. כנראה שעכשיו צפים להם רגשות חבויים של קושי העבר שדחקתי כי רציתי ללכת קדימה אני מתגברת בדרך כלל יפה עם משברים ומצבי לחץ אולם עיניין הפיטורין שהגעו לפני שבועיים קצת ערער את המצב וציפיתי לקבל קצת יותר תמיכה ועידוד. ונכון קשה לי לקבל ולנסות להבין את הצד שלו, לדעתי טוב לו במצב הזה של חוסר רגש ואכפתיות מצדו. כמו שדינה הציעה התחלתי לחשוב על עניין השינוי וכבר יישמתי צעד ראשון לחזור ולהיות מה שהייתי תמיד עצמאית ולא תלויה באישורים של אף אחד. תודה לכם יש עוד עבודה רבה אבל מי כמוני יודע שעבודה קשה עוד לא הרגה אף אחד ומה שלא הורג מחשל :-) :-)

שלום לך יפעת: קודם אציג את עצמי בן 42 גרוש חי הרבה בנסיעות כתוצאה מעבודתי. אחד הדברים הפשוטים בחיי הנשואין זוהי הפרידה , אך היא מאוד קשה על הילדים במיוחד בגילאים הצעירים. החוכמה הגדולה היא לשמר את חיי הנישואין וגם עדיין להנות מריגושים , יש לעשות כל מאמץ להדברות עם בעלך ואם כל הנסיונות עלו בתוהו אולי , ריגוש קטן מהצד ולא מחייב רק בשביל התחושה שלא הפסדת כלום בחוץ , מה יהיה מצבך הכלכלי ללא בעלך? מי ירצה להתחיל לטפל בילדים קטנים שאינם שייכים לו. אלה הן רק מקצת הדברים שכרגע עולים בראשי , מתוך נסיוני העשיר וחווית הגירושין אשמח לשמוע ממך עוד על התלבטויותיך בפורום כמובן .

ראשית אני רוצה להודות לכולם על ההתעניינות. אענה על מספר שאלות שנשאלתי קודם אז כך אני בת 36 ואנחנו נשואים כבר 11 שנים ילדינו בני 7,3,2 אני לא מחפשת פתרונות קלים אני מחפשת את אותם פתרונות שיהיו התשובה האמיתית למצב הקיים. יש לי משפחה קרובה תומכת זה לא אומר שהם עוזרים לי בגידול הילדים אבל בהחלט הם קרובים ללבי. ככל שאני נוברת יותר בבעיה אני מגלה כי בעצם כל השנים עשיתי הכל לבד זה אף פעם לא מצא חן בעיניי אבל חייתי עם זה כמו כד שהתמלא בטיפה ועוד טיפה עד שהתמלא עד סופו המים גאו ונשפכו החוצה באיזה ברוגז אחד גדול כמו שהילדים אומרים ושוב היה מקום בדלי לטיפות נוספות. עכשיו כשיש לי יותר זמן למחשבות אני בודקת הכל תחת זכוכית מגדלת אבל לא רק אותו גם את עצמי. לדניאל רציתי לומר אני לא מחפשת מישהו שיגדל את ילדיי אני אעשה זאת בעצמי עם המון אהבה, מבחינה כלכלית אני תמיד הייתי ותמיד אהיה עצמאית זה חלק מהעניין שאני אוהבת חופש ועצמאות. והחשוב מכל אני לא צריכה לא פיזית ולא נפשית סיפורים מהצד כדי לדעת שאני לא מפסידה דבר.או שלא פספסתי משהו בדרך, כמו בשיר של דיוויד ברוזה זה הכל או כלום. בינתיים המצב הוא שאני היא זו שגמישה ומשנה את עצמי כדי להתאים למצב ולשינוי אולי זה ימשיך כך ואולי לא. הקדרה רוחשת על אש קטנה וממתינה להתפתחויות המשך יבוא....