שבוע מצויין לכולנו :

הנה משהו שמסתובב במיילים: גב' שטרית מטיילת לה ברחוב הראשי של מגדל העמק ופוגשת את הרב המקומי. "שלום לך גב' שטרית. איך את מרגישה?" שואל הרב. "נכון שאני הייתי הרב שקידש אותך ואת בעלך בברית הנישואין לפני שנתיים?" "כן. זה נכון כבוד הרב" עונה גב' שטרית. "נו?" ממשיך הרב "וילדים יש לכם?" "לא " עונה היא "עדיין לא!" "טוב" אמר הרב "אני בדרכי לקבר הבבא סאלי בנתיבות. אדליק שם נר בעבורכם". "תודה כבוד הרב" השיבה גב' שטרית. עברו מספר שנים והרב פוגש את גב' שטרית ברחוב שנית. "מה שלומכם, גב' שטרית" מתעניין הרב. "ברוך השם יום-יום" עונה לו הגב' שטרית. "וילדים?" שואל הרב. "כן יש לנו... 3 זוגות תאומים ועוד 4 שנולדו בודדים" משיבה הגברת. "או, כמה מוצלח" ממשיך הרב "ומה שלום בעלך היקר?" "עכשיו הוא בדרך לנתיבות לכבות את הנר שהדלקת לנו שם".

איש אחד הפליג באונייה, האונייה נסדקה, כל נוסעיה טבעו למוות חוץ מאותו איש. (כמובן, אחרת לא הייתה לנו בדיחה) הוא שחה בכוחותיו האחרונים והגיע לחוף מבטחים. אי קסום, יפהפה אבל.. שמם! דווקא לא. הייתה שם אישה אחת שנזעקה למשמע גניחות הסבל של הניצול. היא מבצעת לו החייאה, לוקחת אותו אל ביתה, נותנת לו בגדים חמים, אוכל שתיה וכל דבר מחייה נפשות. הניצול שלנו אכל, שתה, ישן וחזר לעצמו והיא לקחה אותו לסיור בממלכתה. את צריף העץ היא בנתה במו ידיעה, כמו כן את כל רהיטי הבית. את הירקות והפירות שתלה וגידלה בעצמה וכל דבר שראה סביבו הינו מעשה ידיה. להתפאר, כמובן. "ועכשיו" היא אומרת לו בקול מתוק "ל מה שתבקש ממני- תקבל" האיש נדהם. מסמיק. מגמגם ולבסוף מצליח להוציא את מבוקשו: "מה, יש לך גם אינטרנט?"

שיכור אחד התקשר למשטרה כדי לדווח שהיו לו גנבים במכונית. "הם לקחו את לוח השעונים, את ההגה, את מעצור היד, את המראה ואפילו את העץ הריחני!" הוא בכה בטלפון. השוטר התורן שלח ניידת לזירת האירוע. בכל אופן, לפני שהניידת הגיע, הטלפון בתחנה צלצל שוב, ואותו קול היה מעבר לקו. "לא משנה", אמר השיכור, "התיישבתי בטעות במושב האחורי".

חה..חה... מה שלומך שלומי לה? ילדים? נכדים? עבודה? איך עברה השבת? שדר חדשות........שנתרגש טופזינקה

הי חברים, שלומי - צחקתי... האי שלי שומם עד מחר בלילה... אבל לפחות יש לי אינטרנט וזה טוב. טופזינקה, מה שלומך? איך את מתאקלמת עם השינויים בחיים ? מה שלומם של ילדיך? התארגנתם על עצמכם? אני מקווה שטוב לך יותר ושהרוגע שב הביתה.

מזמן לא נכנסת לכאן . יש חדש ? הלואי והיה לי משהו חדש לשדר עד כדי כך שמישהו יתרגש. אבל מלבד ילדים עם נזלת, שיעורי בית, פתק מהמורה המקפידה והמחמירה, וספר לימוד שאבד, אין לי הרבה חדש. מה את חושבת, יותר קל להיות ילד, או מבוגר ? מה שלום הילדודס ? את עדיין בלחץ מכל הכיוונים או שקצת נרגעו הרוחות ? שדרי לנו חדשות, גם אם הם לא מרגשות. יום טוב.