חיפוש

התחלתי ללמוד קורס לימודי המשך. אני בשנה הראשונה ומרגישה שבא לי לברוח. החלטתי שכנראה אוותר על זה אבל ההרגשה היא מאד מאיימת. אני מרגישה כמו כשלון וכועסת על עצמי שלקחתי משהו שאני לא עומדת בו. מצד שני אני מנחמת את עצמי שניסיתי, לא מתאים לי וחבל להמשיך ולהוציא על זה כספים אם אני לא מתכוונת לעשות עם זה כלום בעתיד. קשה לי עם זה שאני לא מוצאת את עצמי, עדיין לא יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים ואני כבר בת 28. זה מכניס אותי ממש למתחים. פתאום גם מה שלמדתי באוניברסיטה לא בא לי לעסוק בו. מה עושים? איך אמצא את העיסוק שמתאים לי?

הי שירלי, אני חושבת שכמעט לכל סטודנט יש את רגעי המשבר הקשים האלה בהם פתאום הכל נראה גדול מידי ובלתי אפשרי. את צריכה לנסות לברר עם עצמך האם התחושה הזאת נובעת מתוך תשישות או מתוך הבנה שזהו כיוון שלא מתאים לך. גם אם תגיעי למסקנה שזה לא בשבילך -אין לכך שום קשר לכישלון אלא אופציה לשינוי נתיב בחיים. חשוב שלא תעשי שום צעד נמהר! את השנה הזאת תסיימי כמו שצריך, תאגרי כוח לסיים את כל המטלות והבחינות ורק אח"כ תחליטי החלטות. אני מציעה לך ללכת לכמה פגישות יעוץ שבהן תוכלי לבודד את הנקודות שמקשות עלייך להמשיך את התהליך. יש לי שם של פסיכולוגית שהיא נהדרת למטרות האלה. הגיל שלך הוא בסדר גמור, יש לך כבר תואר ראשון וזה הרבה מאד. אף אחד לא רודף אחרייך, לא כולם חייבים להיות בני 28 עם שני תארים, בעל וגינה. תני לעצמך את הזמן והקצב שלך כדי לארגן את החיים בדרך שבה תהיי הכי שלימה עם עצמך.

שירלי, רוב האנשים חיים כיום, כאילו שהחיים הם מירוץ אחרי איזו מטרה נשגבת. גם אנשים שכבר השיגו את מה שהם רוצים לא בהכרח מסופקים עם ההישגים שלהם. תמיד נדמה שצריך לשאוף לעוד משהו, לטפס על עוד פסגה, כי זו שנכבשה כבר לא מספיק טובה. אני מסכימה איתך שהפחד מכשלון, ואי-עמידה במטרות, יכול לתסכל מאוד. כל זמן שאת לומדת בשביל עצמך (ולא כי אחרים מצפים ממך, שזה סיפור בפני עצמו), אז את בהחלט יכולה לעשות הפסקה מהלימודים כשהשנה תסתיים. בכל זאת, כמו שצבעים כתבה, חבל להפסיד את השנה הזו, שגם ככה קרובה לסיומה. גיל זה רק מספר. אם סביבך אנשים לומדים, מתחתנים או עובדים במשרה מלאה - זה לא אומר שאת פחות טובה מהם. ממש לא. יש לך קצב אישי משלך, וזה בסדר. בקשר לעיסוק שמתאים לך, אני חושבת שיש לך 2 אופציות: 1. לקבל את הרעיון של צבעים ולפנות לייעוץ במקום בו את לומדת. 2. לפנות לאחד המכונים הפרטיים שעוסקים בהכוונה תעסוקתית. בהצלחה, הרה.

תודה לשתיכן. הבעיה היא שאני מאד שופטת את עצמי ושואלת את עצמי שאלות כמו: איך יכול להיות שלפני שנה כל כך התלהבתי מהנושא והיום זה ממש לא מעניין אותי? ולמה פתאום מאד לא בא לי ללמוד ולהשקיע בכלום? הרי בתואר הראשון הייתי בסדר גמור ועכשיו אין לי כוח לשום מחויבות כזו כמו לימודים. לא יודעת אם הנושא לא מעניין אותי או שפשוט אני תשושה. החלטתי לסיים את השנה ולהחליט לגבי השנה הבאה אבל החודש שנותר לי לסיום הלימודים נראה לי פתאום משימה בלתי אפשרית.