הי חבר'ה
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
כמו שהבטחתי- אני ממשיכה לכתוב בפורום הזה. שמחה-שאלת אותי למה נכנסתי לפורום הזה. אז ככה : אומנם הצלחתי מבחינה אקדמאית ומבחינה מקצועית אבל מבחינה חברתית איני כל כך מוצלחת . איני שומרת על קשרים ולא מתקשרת בקלות ( זה בא ממקום שאיני סומכת על אנשים כדי לשתף אותם בדברים אישיים וכואבים). חשבתי להתחיל איתכם ממקום קצת אחר. לוא דוקא מהמקום של הכאב אלא מהמקום שלכם - המקום האופטימי והשמח. אני מקווה שלא נבהלתם מזה שאני עוסקת בתחום הטיפול ( פשוט לא עניתם לי, רק שמחה ואיזה שובב אחד...). בכל זאת, מקווה לשמוע מכם. ועכשיו - משהו לנשמה שמוקדש לכם: כמה מרגיעה, כמה מנחמת תחושת הביטחון שמשרה בנו מישהו : כאשר אנו פטורים מלשקול את מחשבותינו או למדוד את מילותינו, אלא מניחים להן לזרום מתוכנו. כמו שהן - מוץ ותבן יחדיו, ביודענו שיד נאמנה תיקח ותנכה אותן, תשמור את הראוי להישמר, ובנשיפה של חסד, תנשוב ותרחיק את השאר. ( ג'ורג' אליוט ) שלכם, שיר.
שלוש וחצי בבוקר שמחה וכולם נוחרים,אני קמתי להשתין אז אני ער.
השכן שלי קם להשתין בשלוש בוקר?????????????. מצחיק מאד !!!! אני מכירה את כל חלקי גופו של שכני.......אין לו בעיות פ-ר-ו-ס-ט-ט-ה !!!!!!!!!!!
שיר בוקר טוב....או בטח ערב טוב (את נכנסת לפורום בערב !!!).. אז כמו שאבי אמר "דבר דבר באפוניו" ראשון ראשון ..אחרון אחרון..... חייבים להיות אופטימיים ..כי זה שמחזק את רוחנו...אם נמלא את ליבנו בכוסות של קדרות, של עצב,ולא נצחק ולא נשמח...לאן נגיע...נכון ...קשה לההפך למאושר באופן מלאכותי...אך הכל עניין של התבוננות..תמיד התבונני על הכוס המלאה...ואם היא ריקה עדיין קיימת כוס שמחכה שמישו ימלא אותה....לכולנו יש מוץ ותבן..וכולנו מבררים..אך את הדברים המאושרים עושים הפכים הקטנים...התבלינים של החיים...לא המסות הכבדות... שיר,את צעירה כל החיים לפנייך...חייכי אל עצמך והעולם יחייך אלייך... בקשר לקשרים חברתיים...תאמיני לי שכל אלה שמתהדרים שיש להם המון חברים מבלפים!!-אין דבר כזה המון חברים....את זקוקה לחבר אחד ..כי דיאלוג עדיף על רב שיח... ואם אין לך גם את היחיד הזה-והבנתי שיש לך חבר...תמיד תתחברי את עצמך..ותמצאי כמה דברים חדשים כל יום...כל יום זה עולם חדש..!!! הנה אני שמחה מקצה השני של העולם מתחברת אלייך בקלות...יש לך את המייל שלי כתבי ומצאי אוזן קשובה... ביי- אוהבת שמחה (שימי לב שהפעם לא השתובבתי כהרגלי בקודש ,אלא הייתי רצינית)..
הי שיר שמחה שהצטרפת. אני היצור הכי דרומי בפורום, אני גרה לא רחוק ממסוף טאבה. אמא לשלושה ילדים שיהיו בריאים, חמסה, חמסה, חמסה, שום , בצל. באיזה תחום את מטפלת אמרת? האם לאדם שקשה לו לתקשר אם אנשים לא קשה לעבוד בתחום טיפולי שהוא תחום שמצריך תקשורת טובה? אני בת 32 (וכמה חודשים). שדרי עוד חשדשות, שנתרגש. טופזינקה
הי. היום אני מתחילה לעבוד בצהריים - ולכן יכולה לכתוב לכם עכשיו. שמחה - תודה על כל הדברים היפים שכתבת לי . אקבל את הצעתך ואכתוב לך במייל. טופז - לשאלתך הנבונה - אני רק עכשיו במהלך תואר שני בתחום הטיפול בילדים. קשה לי להתחבר עם בני גילי ולשמור על קשר ארוך טווח, אך עם ילדים אני דווקא מתקשרת ומתחברת מצויין.משום מה דווקא עם ילדים - קל לי. קל לי להגיע אליהם, להבין אותם ולטפל בהם. כמו כן - ככל שמדובר ביחסים עם "גבולות" ויחסים מקצועיים אני מסתדרת. אבל - אני חושבת שחשוב שהמטפל יהיה בעל יכולת ליצור קשרים ארוכי טווח עם חברים - כי דרך הקשרים הוא מגביר את מודעותו לאנשים, למצבים ולעצמו. מכיוון שכך אני עוברת טפול פסיכולוגי שעוזר לי בכך - גם בשביל עצמי וגם בשביל שאהיה מטפלת טובה . שלכם, שיר
