השיקולים שלי בזוגיות

אני יוצאת עם מישהו כבר שלושה חודשים, גילי 27. אני ממשיכה לצאת איתו למרות שאני עדיין מתלבטת לגביו. אמא שלי טוענת שאם זה לא זה- חבל על הזמן שלי. היא חוששת שאבזבז את זמני לריק. גם ידיד טוב שלי אמר לי שאחרי 3 חודשים אינטנסיבים, אם יש לי ספקות לגבי הבחור ואם אני עדיין לא ממש אוהבת אותו, זה סימן שזה לא זה. כלומר, החברה מצפה ממני כיום לצאת עם בן אדם שאני רואה איתו פוטנציאל לזוגיות עתידית, למיסוד קשר. אני מצדיקה את כולם אבל לי יש את השיקולים שלי: 1. לא רע לי בקשר. בסה"כ החבר שלי הוא בחור נחמד מאוד. הוא אומנם לא פסגת שאיפותי אבל יש בו הרבה דברים טובים. 2. ע-י-י-פ-ת-י!!! פשוט עייפתי, אין לי כח לצאת לדייטים, "לחפש", לצאת למקום בילוי בתקווה אולי אכיר מישהו, לחפש חברות פנויות שמעונינו לצאת, שמוכנות לצאת מהבית ביום סגרירי וקר (אנחנו בתקופת החורף, להזכירכם...........). ממש נחמד לי שיש מישהו שמחכה לי, שנותן לי אהבה וחמימות בסוף כל יום. ממש נחמד לי שאני לא צריכה לחשוב כל יום שישי מה אעשה בערב. כשאני איתו,- או שיוצאים או שפשוט נשארים בבית ומתכרבלים, כשאני איתו לא מפריע לי להישאר בבית........... 3. שמתי לב שבאופיי אני לא מתאהבת בצורה חזקה, עוצמתית ועיוורת. אני בד"כ נוהגת לפתח רגש כלפי מישהו לאחר הכרות. ההתלבטויות שלי לגבי החבר הן חלק טבעי מתהליך ההכרות בינינו. ככל שההכרות מתמשכת, אני עונה לעצמי על שאלות שעולות לי לגביו. לכן, אני ממשיכה לצאת איתו. אני נותנת צ'אנס לקשר, זורמת ואומרת לעצמי שהזמן יעשה את שלו. כלומר, הזמן יכריע לכאן או לכאן. התחלתי אפילו להאמין שאם הוא בחיר ליבי, הדבר יתבהר עם הזמן ואם הוא לא- אולי אפילו אכיר את בחיר ליביכשאני נמצאת עם הבחור הנוכחי, מי יודע? כשזה צריך לקרות- זה קורה...... מה דעתכם על השיקולים שלי? האם מישהו כאן היה במצבי? האם אני פועלת נכון?

נדמה לי שאת פועלת נכון מאד. כל עוד שנוח לך איתו, ונחמד לך איתו, למה לא ? אנשים סתם מפנטזים על נסיך על סוס לבן. אין דבר כזה. בהצלחה