תשובה לגיתית

הי, את צודקת במאת האחוזים. כולנו עושים פשרות ומשרטטים לנו קווים וגם חוצים אותם פה ושם ומשרטטים מחדש. אני הולך עם כיפה שחורה. אבל ציציות בפנים. לפעמים אני מוציא אותם ולפעמים לא. לפי החשק. לא קבוע. החברה שאני עובד בה, רוב העובדים חילוניים. חברה לא יכולה להיות דתיה או חילונית. את מתכוונת לעובדים , נכון ? אבל יש גם דתיים. יש לנו אפילו מנין למנחה כל יום בתוך החברה. מה זה טוניקה ? מין ווסט כזה ? ומה זה המפגש החברתי הזה ? עם מי נפגשים ? עם עוד בעלי תשובה ? ומה קורה בשבת ? אתם הולכים לבית הכנסת קבוע ? יש לכם רב מסויים ? אתם קשורים לחב"ד ? ממש מרתק איך עשיתם את זה. בטח דיברתם על זה המון, לא כך ? ואיך קיבלו את זה ההורים ? שלך ושל בעלך ? ואת ממש מקפידה להסתכל על כל מוצר בכדי לראות שזה כשר ? שיש הכשר ? לא יאומן. אני מוריד בפנייך את הכיפה. אצלי זו לא חכמה גדולה. נולדתי לתוך זה. אבל לא נראה לי , שאם הייתי חילוני, שהייתי מוכן לוותר על כל כך הרבה. חזקי ואמצי. העם איתך. ביי

היי שלומי שכחתי לשאול מה עם הפאות? ארוכות? החברים הם לא בעלי תשובה הם משפחות דתיות בעלי כיפה סרוגה - מזרוחניקים. כתבתי לך על כך נראה לי שלא קראת. בעלי הולך כל יום שישי ושבת,קבוע, לבית הכנסת. אנחנו לא חבדניקים. כמובן שאני קונה הכל כשר אבל לא חשוב לי של מי ההכשר, הכשר זה הכשר. ההורים: אימי אמרה שאני מתחילה להיות פרימיטיבית. בנתיים היא נהנית מאווירה נעימה ומאוכל טעים בקידושים. ההורים של בעלי נפטרו אבל אביו הספיק לראות אותנו בתהליך. לא זכורה לי תגובה מסוימת הוא היה מאוד מרוכז בעצמו. הקשרים המשפחתיים שלנו היו רופפים, אני בת יחידה שאף פעם לא הסתדרתי עם אימי. למעשה סבתי ז"ל גידלה אותי באהבה ובאכפתיות רבה. זה מה שהציל אותי מלגדול כמו עשב בר. לבעלי אחות אחת, שתחיה, שגרה גם במרכז הארץ. אנחנו מתראים בערך 3 פעמים בשנה. בעלה מאוד לגלג עלינו בהתחלה אבל זה עבר לו. היום זו עובדה מוגמרת, ואין על זה שיחות שלך גיתית