בעיה גדולה מאוד, מאוד, מאוד
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
אני כל כך עצובה. אני חושבת שהחלטתי סופית לפרק את המסגרת המשפחתית שלי. כל חיי חלמתי על משפחה חמה, תומכת ואוהבת. כל חיי רציתי בן זוג עם שתי רגלים על הקרקע שאני יאהב, יכבד ויעריץ. זהו, זה נגמר מבחינתי. אין בי הערכה, אין בי אהבה, אין לי כבוד, אין בי חיבה, אין בי רצון להשקיע עוד..... ומה עם הילדים? איזה אסון אמיט עליהם? ומה יקרה אם אתחרט? כבר היינו בטיפול זוגי, זה לא עזר... לא טוב לי איתו. הצילו.................. אני הולכת לאיבוד. שלכם עצובה כל כך טופזינקה דן יקר, אשמח אם תענה לי גם כן......
מאיפה זה בא פתאום? מה קרה? מה לא בסדר במערכת הזוגית שלכם? אחרי הטיפול הזוגי לא היה שום שיפור? מה בעלך חושב על כל זה?
כבר שנים שרע לי איתו. הוא לא קורא עיתונים, ולא שומע חדשות, לא קורא ספרים ולא רואה הצגות.... אין לי שום דבר על מה לדבר איתו, אין לי אפשרות להתווכח איתו על פוליטיקה או על נושאים אחרים. הוא אדם עצבני מאוד שגורם לי להיות במתח כל הזמן. הוא לא אחראי בעבודה שלו וקשה לו להסתגל ואני כל הזמן כמו גגננת צריכה לנסות לתקן את הטעויות שלו. זה לא מהיום .... זה כבר שנים.... רק היום לפתע אין בי את הכח להלחם עוד כדי להצליח במערכת יחסים איתו. הוא אבא מקסים לילדים ואנישואלת את עצמי כבר כמה ימים מה לעשות? מה לעשות? אני לא עוזבת אותו חלילה בגלל משהו אחר, אני רוצה לעזוב כי אני לא מסופקת בקשר הזה, אני אפילו סובלת מהקשר הזה.... פנינו ליעוץ בגלל האלימות המילולית שלו וזה אכן עזר תקופה. הוא עדיין מתנהג הרבה יותר טוב מפעם, אך היום אין בי רצון לסלוח או להמשיך ולנסות לתקן את המערכת יחסים שלנו. כואב לי כל כך.. טופזינקה
אכן זה עצוב כשצריך לפרק את החבילה, אבל לפעמים אין ברירה. גם בגלל הילדים. לפעמים עדיף להם שההורים נפרדים וחיים כל אחד באושר שלו ולא ביחד. מה אומר בעלך על כל הענין ? הוא רוצה להמשיך ? זה אף פעם לא חרג מאלימות מילולית ?
בעלי עוד לא יודע על ההחלטה שלי אבל הוא כן מרגיש.... אני יודעת שיהיה לו קשה מאוד, אני יודעת שהוא אוהב אותי. הוא לא יוותר מהר ומחכה לי מלחמה ארוכה ומיגעת. היום אני נפגשת עם עובדת סוציאלית לבדוק את הזכויות שלי ובכלל להתייעץ. פעם אחת זה חרג מאלימות מילולית ובעיקבות זה הגענו לטיפול.....זה היה חד פעמי אבל יותר מידי. והעיקר לא לפחד... נכון? אוי ואבוי זולגות לי דמעות כאן בעבודה, אני מסיימת לרגע זה. טופזינקה
