לדן

דן שלום מה רע שמטופלים הפכו להיות מטפלים? אני חושבת שאנשים יכולים ללמוד הרבה מאוד אחד מהשני. ההתענינות שלך מוכיחה שגם אתה מחפש להיות מטופל או מטפל ואולי שניהם ביחד. אתה לא חושב ששיחות בדואל עם אנשים שלא מכירים זו הזדמנות שאינה יכולה להתקיים עם אנשים שמכירים.? בנוסף, הזמינות של האנשים בכל רגע של היום היא מאוד משמעותית. הידיעה שיש ברקע אנשים שישמחו לשמוע ממני ולהשמיע לי- ולו גם פכים קטנים ביותר הופך את השיגרה לפחות שיגרתית. בן כמה אתה? מהו תחום עיסוקך? מדוע נכנסת לפורום? האם התאכזבת? אשמח לשמוע ממך, גיתית

ערב טוב. כן נתחיל מהסייפא של דברייך-כן התאכזבתי. בניגוד ל y-net הפורום הזה שאני מבין שאת חדשב בו אינו מנוהל באופן מקצועי של מתן תשובות לשאלות אלו שזקוקים לתשובות בשל מצוקה זו או אחרת-זו לא בושה לקבל עזרה ממקור מקצועי. אך מה שקורה בפורום זה הוא שמנוהלים פה שיחות-לא שיחות נפש-של "נימוסי שולחן" "היי מה שלומך" ,"מה שלום התינוק",איך בעבודה"וכו' וכו'. יש "לידר " בפורום שאני מבין ששמו הוא שלומי שאחריו מזדנבות מספר בנות שאיני יודע מי הן . החיפוש אחר "הטוב" יכול להיות באמת בפאזה של ההתכתבות היומית של אנשים אנונימיים איש לחברו,אך אין בכך די. אין בכך "פתרון טוטאלי" של בעיית הפרט-דכדוך,עצב,חרדה,דכאון. כי לאחר גמר הדו שיח כל אחד נותר ללא פריווילגיה של "שחרור עצמי" -הרוגע הינו זמני. כמו איזה סרט בינוני ומעלה שאת רואה-לא מותיר בך רושם-אחרי הסרט הולכים לאכול סטק טוב ושוכחים מהסרט. ישנם אנשים בפורום זה או אחר שמחפשים באתרים האלה "עבודת אלילים" ומשתעבדים אליהם,במקביל לגלישתם יכול התינוק לבכות,הבעל לשווע לאיזה מילה טובה ואת עסוקה בעולם החלומות שלך. לגבי -אני סטודנט שנה שנייה לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב ,גרוש +ילד ..אולי זה מסביר לך את ה"בוטות" והעי נעימות שאני ודאי מקרין. גם שאר החברים בפורום לא כל כך האירו לי פנים -הכל עניין של מקצועניות או חוסר מקצועניות. שלך דן.