הסבר קצר לשמחה

ובכן, את צודקת בעיקרון. אם חכמים אמרו לצום זה בגלל שהם רוצים שנתענה. כך גם לגבי יתר העינויים שהם: נעילת הסנדל , רחיצה , סקס , שתיה וסיכה. אבל, צריך לעשות רק מה שחכמים אמרו. לא פחות ולא יותר. יכול לבא אדם ולומר, אם צריך להיות עצוב ביום הזה, אז אני אעשה לעצמי עינוי כלשהוא, סיגוף כלשהוא, אתקע לעצמי סיכות באיפה שהוא כואב , או משהו כזה , וכדומה. לא ולא. אל תעשה יותר ממה שאמרו לך. ולכן, כל עוד אנחנו צמים , אנחנו מקיימים את העינוי שחז"ל ביקשו. ואם זה עובר בקלות, מה טוב. זאת כבר לא הבעיה שלנו. זה מובן ? זה משכנע ?

האם מדובר במצווב מדאורייתא או מרבנן??

מדאורייתא , זה רק צום יום הכיפורים. אבל הצום הזה של תשעה באב, חמור יותר מכל הצומות שעשו חכמים. הוא מתחיל בערב שלפני, ויש לו את כל הדינים של יום כיפור מבחינת העינויים. הוא לא דומה ליום כיפור בכך שניתן לעשות מלאכה, לנסוע וכדומה.