Help, I need somebody

שלומי, ניר, הרה וכל היתר - כתבתי לכם בפורום (לכל אחד בנפרד) ופרט להרה אף אחד לא ענה לי. עוברים עלי ימים נוראים ואני זקוקה לכל מילת עידוד, זה ממש כמו כדור וואליום עבורי. אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד. שני ביקורים בחדר מיון בשבוע האחרון עקב בכי היסטרי שהכניס אותי למצב של פאניקה קשה. אני נואשת וצריכה את עזרתכם הניפלאה. גילי.

שולח לך חיבוק. וחיזוק. את תתגברי בסוף. אני בטוח בזה. רוצה לדעת איך אני יודע ?

סיפור חמוד להקה של צפרדעים טיילו להם ביער לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו וסימנו עם הידיים חבר'ה אין לכם שום סיכוי לצאת משם בחיים אתם נחשבים כבר למתים , חבל לכם על המאמץ אחד הצפרדעים שמע בעצתם , אפסו כוחותיו הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית הבור הצפרדע השני לא ויתר והוא ניסה והמשיך בכל כוחו וכל זה בשעה שהצפרדעים למעלה מסמנים לו בתנועות וצועקים הפסק את המאמץ והסבל שלך בסופו של דבר נתן הצפרדע ניתור חזק והצליח לצאת מהבור שאלו אותו הצפרדעים איך עשית את זה ? בשפת הסימנים הסביר להם כי הוא חירש , הוא לא שמע מה אומרים לו ובטעות הוא פירש את הצעקות שלהם כמילות עידוד .....

שלומי חיבוק בחזרה חייבת לדעת איך אתה יודע????????? אני לא מאמינה שאי פעם אתגבר

אני מעתיקה לכאן פתגם: "מוות אינו האובדן הגדול בחיים. האובדן הגדול ביותר הוא מה שמת בתוכנו בעודנו בחיים." אישית אני מאמינה בזה - מכירה את זה מעצמי. אבל!!! כל זמן שאנחנו חיים אנחנו יכולים לשפר את המצב. לא תמיד אפשר להחיות את מה שמת בפנים, אבל אפשר לתת לדברים חדשים לגדול ולצמוח. וסתם בשביל הסקרנות - את מקבלת עוד משהו חוץ מאנטי-דכאוניים?

HERA היקרה אכן, כואב וקשה להמשיך הלאה כשמשהו בתוכנו מת ולא ניתן להחיותו. כפי שאת אומרת - חייבים להסתכל קדימה ולהמשיך את החיים (או שלא) אני מנסה. ההיגיון עושה צעד אחד קדימה והרגש - שניים אחורה. אולי הם ייפגשו בסופו של דבר. לשאלתך, אני מקבלת נוגדי דיכאון/חרדה + כדורי הרגעה (וואבן/וואליום). לדעתי, לא הייתי צריכה להתחיל עם הכימיקלים הממכרים האלה. היום אני לא מצליחה להיגמל מהם. הרופא שהגעתי אליו באופן אקראי העמיס אותי בכדורים ולא ניסה לעזור לי ברמה הפסיכולוגית. עוד בזמן ההריון הוא לא שאל הרבה שאלות ורשם לי כדורים. מאז התחילו גם הבעיות. ואולי היום הכל היה נראה אחרת אם לא הייתי פונה אליו בכלל. הוא הכניס לי את המונח "חרדה" ללקסיקון. עד אז, הייתי במתח נפשי אך התקפי החרדה החלו רק לאחר 2-3 שיחות איתו. הרי הכל בראש. במקום להרגיע אותי ולאשר שאני במתח מסויים הוא קבע שאני סובלת מחרדה עמוקה וכך זה נכנס לי עמוק לתודעה. מאז אני באמת סובלת. זה כמו הנבואה שמגשימה את עצמה. בדיעבד ובניתוח לאחור, יש לו חלק בהתדרדרות שלי ובטח בהחלטה להפסיק את ההריון. ברור שאני מלאת כעסים אך השלב של עיבוד הנתונים הוא חשוב וזאת אחת מן המסקנות שהגעתי אליהן בימים האחרונים. ד"ש!