לגילי

היי, מה שלומך? קראתי את ההודעות שלך כאן באתר וגם אני די במצב דומה אני בחודשי ההריון הראשונים שלי וכבר סובל מדכאונות וחששות מוזרים מהרגיל. עד שחשבתי לפנות לטיפול פסיכולוגי. רציתי לשאול אם החששות התחילו לך לפני ההריון? או במהלכו? האם הטיפול הפסיכאטרי לא הצליח לעזור עד כדי כך שהפלה היתה האפשרות היחידה? אצלי מצד אחד יש כמיהה לילד גם ילד ראשון ומצד השני כל הזמן המחשבות האובססיוביות שאולי אפגע בו או בעצמי. ההחלטה היא מאוד קשה ואין כאן פתרונות קלים. אשמח לתשובתך מאיה

אני מחזקת את ידייך.... הריון זה דבר היולי.... עם הרבה פאן....וחששות.... את כל מי שאת רואה ...ברחוב....הוא פעם היה ברחם אימו...(אני חושבת) כולם עוברים את זה..... היי חזקה... שמחה-בת דודה של ששון-ירושלים!

תודה על התמיכה . אין לך מושג כמה חכיתי לרגע הזה של ההריון ומה שנראה כ"כ טבעי נראה פתאום כל כך מפחיד. זה מוזר איך לפעמים נראה לנו שאנחנו חזקים ושולטים בכל מצב עד שמגיע משהו כזה וגורם לנו להבין כמה שאנחנו שברירים. חוץ מזה זה הפעם הראשונה שלי בפורום הזה ואני חושבת שזה מאוד מקסים ויפה איך שכולם כאן בשביל כולם.

מאיה היקרה, צר לשמוע שגם את במצב דומה. אני אשתדל לענות לשאלותייך ולעזור עד כמה שניתן - אני הייתי בשליטה מלאה לפני ההריון, חשבתי שאני מסוגלת להתמודד עם הכל ואז בא ההריון ועימו חששות ופחדים בעוצמה שקשה לתאר. אין לי עבר של דיכאונות, אם כי קצת חרדות. ההריון שיבש לי את כל החיים ואת החשיבה העצמאית שלי. התחילו לי מחשבות אובססיביות ואובדניות לעיתים. הפסיכיאטר שאליו ניגשתי ליעוץ איבחן שאני בחרדה קשה והמליץ על הפסקת הריון מחשש לנזק נפשי. כמובן שגם במצבי היה אפשרי להמשיך את ההריון אך היה סיכון מסויים שמא לא אחזיק מעמד. ההורים שלי ובן זוגי החליטו עבורי בסופו של דבר כי אני כבר לא ידעתי מה טוב לי. ההחלטה היתה קשה ורק אלוהים שם למעלה יודע אם היתה נכונה למצבי, אם זאת הצלה או עונש?! קודם כל בת כמה את אם מותר לי לשאול? שנית, אני ממליצה לך לפנות ליעוץ מקצועי, רק כך יוכלו לאבחן את המצב שלך, לנתח את המחשבות שלך ואולי גם לתת לך המלצה לגבי ההמשך. אני מאוד מקווה שאת תצליחי במקום שאני ניכשלתי.. אך שוב - לא בכל מחיר. לי הסבירו שהמחיר עשוי להיות משמעותי ולכן היה שיקול קר. אם את מאמינה בעצמך (אני לא כזאת) ובכוחות שלך אז תתמודדי עם הדבר שאת רוצה. אם החששות והפחדים מכניסים אותך לחרדה קשה, פה כבר צריך יעוץ מקצועי ועזרה (אולי גם תרופתית כפי שהציעו לי). בשורה התחתונה אני מאחלת לך שתצליחי להתמודד ומחזיקה לך אצבעות. תכתבי לי עוד ואשתדל לעזור עד כמה שאני יכולה במצבי הרעוע..

היי גילי, ראשית תודה על התשובה המורחבת. אני בת 30 וכפי שספרתי לך מאוד משתוקקת לילד מצד אחד ומצד שני ישנן החרדות והמתח הנפשי. לבנתיים הייתי בפגישה טיפולית אחת מטעם קופ"ח אצל פיסיכולוג קליני. הוא טען שאני רואה בילד בעצם את הילדות שלי. זה נשמע לי כמו קילשאה אבל אולי אני צריכה לתת לזה הזדמנות נוספת מעבר לפגישה אחת. גם אני כמוך חושבת איך זה שכולם יכולות האחיות והגיסות ואצלי הכל כל כך מסובך. אני מקווה שתרגישי טוב יותר ושעם הזמן הכאב יכהה ואולי להריון הבא תגיעי יותר מוכנה אם אפשר להיות מוכנים לזה. האם את ממשיכה עם הטיפולים הפסיכולוגים? מחזקת את ידייך ושוב תודה מאיה