שלומי וגם ניר....

ניר, אני שמה לב שקשה לך לעכל את הסיפור והאמת שגם לי. אמנם כולם רצו את טובתי אך השיגו תוצאה הפוכה והרבה יותר גרועה. אין לך סיבה לחשוד שמדובר פה בבדיה, כל מילה היא אמת לאמיתה. שלומי, תודה על העידוד. כרגע אני נמצאת בבור שחור וממש לא רואה את האור. אני הולכת לשיחות ומקבלת תרופות שיקלו על מצבי אך בינתיים אני רוצה רק למות. כל כך רציתי את התינוק ואני לא מצליחה להתגבר על הצער. זה כואב לי כל כך פיזית ונפשית ואני מרגישה שאני מאבדת את השפיות (אגב, הפסיכלוג אמר שזה יכול לקרות אם אני לא אקח את עצמי בידיים). מצטערת להכביד עליכם בסיפור כזה עגום, אני בעצמי מרגישה שזה חלום ולא מציאות. והלוואי שזה היה בידי שמיים ובסופו של דבר לטובתי אך כרגע קשה לי להאמין בקלישאה הזאת. ושוב תודה על העידוד!

את מוזמנת להכנס לכאן ולדווח לנו מה קורה איתך. ונקווה לטוב. תרגישי טוב ולהשתמע ביי

גיל ? אם זה מקל עלייך זה מקל עלינו מוכנה לומר - מה זה הדכאונות האלו שפקדו אותך בהיריון ? על מה חושבים ? מה מרגישים ? גיל למה את רוצה למות ? תני לעצמך הזדמנות לרצות לחיות .... יש לך בעל ומשפחה ... לא קרה כאן שום דבר שלא ניתן לתקן ולשחזר . תקראי לזה , הפלה מבוקרת מחויה לא נעימה אחת בחיים - לא חושבים על להפסיק לחיות . אולי הרצון שלך למות והבור השחור זה משהו שהתחיל לפני ההפלה וממשיך ומחריף עם קשר שולי להפלה ? למות אגב - זה אומר שבעלך והמשפחה שלך שנראה שאת חשובה להם ירגישו ויסבלו - כמעט כמו שאת מרגישה עכשיו בת כמה את ? מהנדסת מה ? כמה זמן נשואה ?

ניר, תודה על הניסינות להקל על מצבי, כרגע אני נמצאת בבור שחור ועמוק מאוד ויקח לי הרבה זמן ותרופות כדי לראות את האור בקצה המנהרה. לגבי ההריון, ניכנסתי לדיכאון אולי כי הוא לא היה מתוכנן, אולי ההורמונים השתוללו יתר על המידה, אולי לא הייתי מוכנה נפשית להריון. הרגשתי רע, הייתי בחרדות, לא מצאתי את עצמי, לא היה לי טוב באף מקום ועם אף אחד, בכיתי כל הזמן. אולי יש נשים שמגיבות כך בהריון, אינני יודעת, אך מה שבטוח הוא שהייתי חייבת להמשיך וכולי כאב וצער על חוסר יכולת ההתמודדות שלי. אני שונאת את עצמי על כך. לא היו לי דיכאונות בעבר, מעולם לא חשתי כמו היום לאחר ההפלה. אין לי "בעל", יש לי בן זוג לחיים וזה אותו דבר. נכון שכשאני סובלת אז כולם סובלים אך אין לי כוח ורצון כרגע לצאת מהדיכאון, אני מרגישה שאני חייבת לייסר את עצמי על מה שעשיתי. אני עובדת בחברת הייטק כמהנדסת תעשיה וניהול ואני בחורה שפוייה לחלוטין. נכון שמערכת היחסים שלי עם החבר לפני ההריון לא היתה ממש טובה ואולי גם זה השפיע עלי לרעה. בכל מקרה ובכל מצב אסור היה לי להגיע להפלה, הצער הוא חזק יותר מכל רגש. עשיתי את כל הבדיקות והיה לי תינוק מושלם ובריא, איך אוכל להמשיך לחיות לאחר שהרגתי את פרי ביטני????????