לשלומי וניר

"הם" זה בני המשפחה + פסיכולוג קליני שהמליץ על ההפלה. אף אחד לא אמר שחייב אבל הם צפו לי קשיים לאחר הלידה (דיכאון לידה + קושי בהתמודדות עם התינוק). ה"בעל" שהוא בעצם חברי לחיים מאוד רצה את הילד אך כשהוא ראה שאני דיכאונית הוא חשש שזה יפגע בעובר ולכן הוא בסופו של דבר היה בעד ההפלה. אני יודעת שכולם רצו את טובתי, כולם סביבי אוהבים אותי מאוד, אף אחד לא התכוון לרע אך מה שיצא מזה הוא שאני על סף שיגעון מרוב כאב וצער. אין לי עבר של דיכאונות ולא של טיפולים. הכדור היחיד שאני מכירה זה אקמול. אני מהנדסת ועובדת כמו כמו בחורה נורמלית. החששות והחרדות התחילו אצלי רק בהריון. כיום אחרי ההפלה הנוראית אני בשיחות אצל פסיכיאטר + כדורים נגד דיכאון. אולי בעוד שבועות ספורים אני אפסיק לבכות אך הצער ילווה אותי כל החיים. הטראומה הנוראית שעברתי, לראות את העובר שלי יוצא ממני ונעטף בשקית ומוכנס למקרר. את התמונות האלה אני אקח איתי לקבר. כל כך קשה לי ואני מרגישה חוסר חשק לחיות. כולם מנסים לעודד כי אני בסך הכל בחורה צעירה ויפה אבל כל הניסיונות לא עוזרים. כל שאני רוצה זה את התינוק שלי חזרה בבטן :-(((((((((((((((((((((((((((((((((((

לגילי תראי , יכול להיות שזה קטנוני מצידי להצמד לפרטים אבל בתחילה אמרת וסיפרת שילדו אותך תחת השפעת ווליום שזה, אם אני צריך לנחש , כדור שינה וכשלוקחים כדור שינה - נרדמים ואפילו מאוד ובהפלה זה מאוד מאוד ואת העדת בכתיבתך הראשונה - ציטוט : לאחר שהתעוררתי הבנתי שלקחו לי את התינוק ופה את מתארת מראות זוועה של מה עשו עם התינוק איך עטפו וכו'..... יכול מאוד להיות שהסיפור הנורא שאת מספרת גורם לי, לא לרצות להאמין שזה קורה וקרה במדינתנו כל כך בקלות , והקלות שאבא מוותר על התינוק שלו רק בגלל שאמא בדכאון , והקלות שסבא וסבתא מרימים ידיים ואיזה מן פסיכולוג זה שממליץ להוריד תינוק כפתרון ? בגלל הצפי לקשיים ? משהו לא מסתדר ....

ניר אכן סיפור זוועה והסיבה היחידה שעשו לי את ההפלה זה בגלל שהייתי בדיכאון!!!! האבא פחד שהדיכאון ישפיע על ההתפתחות הנפשית של העובר וההורים שלי חששו מאוד שעם התקדמות ההריון מצבי יחמיר (הפסיכולוג טען שבדרך כלל זה מחמיר ולא משתפר וגם צפה דיכאון קשה לאחר הלידה). אף אחד מהסובבים אותי לא רצה להתמודד עם זה ולכן החליטו מה שהחליטו. כמובן שזה עוד לא היה "תינוק" אלא עובר אך כל התיאורים שתיארתי הם נכונים ואמיתיים. מה שקרה עכשיו זה שגרמו לי לטראומה איומה שיותר לא ארצה להיכנס להריון מהחשש שזה יחזור וכך סתם אבד לי הצ'אנס להביא ילדים לעולם. כואב לי ומר לי ואני חצי משוגעת, בוכה כל היום בהיסטריה וניראה לי שלא הפסדתי רק תינוק אלא את החיים שלי בכלל. לקחו לי אותו ניר ואני לא רוצה לחיות יותר

לא מתאים לך להיות כזה חשדן. לכולם אתה מאמין ורק לגילי לא ?

הסיפור שלך הוא בהחלט מאד מאד עצוב. וליבי עמך. אבל, את חייבת להתעשת ולהתגבר. בסך הכל, למי זה עוזר שאת נכנסת לדיכאון עכשיו ? אנשים עשו טעות , ויתכן שאת חשה בתוככי הלב , רגשי אשמה שלא היית מספיק חזקה להתנגד להם. וללדת את הילד בכל זאת. אבל צריך לזכור את מה שאמרו חז"ל: כל מה שנעשה בעולם , בסופו של דבר, נעשה לטובה. אנחנו קטנים מידי בכדי לדעת מה באמת טוב לנו ומה לא. את צעירה, ולאחר שתתגברי על הצער העכשוי שלך, תוכלי ללדת עוד הרבה ילדים בריאים ולהיות אמא מאושרת. דבר ראשון , תפני לייעוץ , לנסות לצאת מהדיכאון הנוכחי. כשנמצאים בתוך הדכאון , לא רואים את האור שבקצה המנהרה. הכל נראה שחור משחור. אבל זה לא כך. לא הכל שחור. תנסי למצוא משהו חיובי בחיים שלך. ותתקדמי משם לאט לאט. אני מאחל לך , שתצאי מזה , ומהר, ושהכל יסתדר לך בסופו של דבר. אמן ביי

מה שגילי חשה בתוככי ליבה זה משהו אחר... אולי מה שעכשיו כ"כ מעיק על גילי זו העובדה שהיא נשמעה לקול ההיגיון. נורא נוח לכתוב "לקחו לי", "עשו לי" וכן הלאה... והרי ההחלטה הסופית לחלוטין לא היתה של ההורים/ אב/ פסיכולוג... ההחלטה הסופית היתה של גילי. ולמה? כי אולי - למרות כל הרגשות הקשים, הכאב והטראומה, קול ההיגיון ביצבץ וכיוון לקראת ההחלטה הטובה יותר. ולא, אין כאן זלזול ברגשות הכואבים, במחשבות האיומות ובזכרון של לקיחת העובר. והרי לא בוכים על חלב שנשפך... האם זו המסקנה הנכונה - לעולם לא ללדת יותר??? האם אנשים שנפצעו קשה בתאונות דרכים ננעלים בבתים? לא! צריך לעבד את העניין את הסוף. להבין מה היה בסדר ומה לא, ולאסוף כוחות. ואם מישהו לא ממש אוהב את מה שכתוב כאן - לא חייבים.