בדיחה של בדרן חרדי

בדחן, הוא אומר, זה מקצוע לא קל. "אני הולך ברחוב, כולם אומרים לי, תביא בדיחה, תן איזה 'גוד-וורט'. זה לפעמים עולה על העצבים, אבל אז אני נזכר בבדיחה: יש לי קרוב עורך דין, ששיתפתי אותו בבעיה הזאת. אמרתי לו שבכל מקום עוצרים אותי ומבקשים בדיחה. תגיד, אמרתי לו, למה לסנדלר לא אומרים סתם כך ברחוב, בוא הנה, תתקן לי את הנעל ולספרן לא אומרים תביא לי ספר, אבל ממך וממני מבקשים כל הזמן שנעבוד גם מחוץ לשעות העבודה. עורך הדין סיפר, כי מצא פתרון: הוא רושם, אפילו בשמחות, כל מי שמבקש ייעוץ ושולח לו מכתב הביתה: ייעוץ בתאריך הזה והזה, בשמחה הזאת והזאת, עלה לך 50 דולר. מאז, עזבו אותי, אמר העורך דין. תבקש גם אתה, הציע לו. כל בדיחה תרשום, משה ביקש בדיחה, עלות: 20 דולר וכך הלאה. בדרך הביתה, כבר מצאתי מכתב מאותו דוד עורך דין: חשבון עבור ייעוץ בנושא בדחנות, 200 דולר. ובכן, אני לא עורך דין. אין מה לעשות, חייבים להמשיך ולהצחיק".

בדירה אחת מצלצל טלפון. "הלו", אומר קול נשי, "אפשר לדבר עם דני?" "לצערי, לא", משיבים לה, "הוא כבר לא איתנו, הוא לא בעולם הזה!" "מה? מה את אומרת?? הוא מת???" "לא", משיבים לה, "יותר גרוע, הוא התחבר לאינטרנט

המורה שואלת את אחד התלמידים, "אילו פגשת שד שהיה נותן לך לבחור בין שכל לכסף מה היית בוחר?" "הייתי בוחר בכסף", משיב התלמיד. המורה מתנגדת ואומרת, "אני במקומך הייתי בוחרת בשכל!" "אני מבין אותך", משיב לה התלמיד, "כל אחד בוחר במה שחסר לו...."