קצת קשה. אבל נעבור גם את זה-חשבון נפש

היי. אני אישה גרושה נאה ומחוזרת, אמא, קצת קרועה, קצת פרועה.. אבל מאוד מאופסת. לפני כחודש סיימתי ביוזמתי קשר עם חבר. היינו ביחד קצת פחות משנה. בגדול - אהבנו. היה כיף. בילינו בכל מקום אפשרי. היו לנו שיחות זורמות ואפשר היה להגיד הכל. האיש חם בחיבוקו בנוכחותו, אבהי, מחובר טוב לעצמו ומגובש. אלא.... שהוא אגוצנטר לתפארת. יש לו פתגמים מאובקים וקבעונות מתישים. דעות קדומות שלעיתים קרובות הוציאו אותי מדעתי. האיש קשה. מאופק ברגשותיו, טיפות רעילות של חרדות נטישה פה ושם... אבל לא מראה את זה. מכריז בכל רגע אפשרי על צורך במרחב מחיה ולא עושה דבר עם המרחב הזה. כל הזמן נדבק לתחת בכל רגע אפשרי. מבחינה אינטלקטואלית עולמו צר. הוא לא קורא דבר חוץ מעיתונים. לא יצירתי בשום תחום. לא מתעניין במהות הנכונה של הצד החיובי של החיים ... בעצם בשום דבר במיוחד. כלום. נותן חופש אבל תמיד דואג לדעת מה עשיתי . להרגשתי לא אמיתי והכרזותיו ריקות והפוכות. הותשתי. לילה אחד בשיחת טלפון מעייפת על החיים - היינו ישנים ביחד כשלושה לילות בשבוע - (דיברנו על זוג חברים שלו שעוברים לגור יחד. הוא היה מאוד נחרץ בנגד שלו. ראה רק את חצי הכוס הריקה ודיבר בחריפות נגד אמר שהוא חייב לחיות לבד, שאם תהיה לידו מישהי במשך ימים - כל אחת - היא תמאס עליו... שאלתי אם זה נכון גם לגבי - והתשובה שלו הייתה. כל אחת. ) סגרתי את השיחה בצורה הכי נעימה שאפשר וידעתי שנגמר לי. הסיבה היא שבחברות מהסוג הזה כשאני יודעת וערה לרגשותיו החמים כלפי אני רוצה לשמוע גם דברים מתוקים. לא יכול להיות שבנאדם מקרין חום רב, איכפתיות, קרבה, לא מתוור על זמן להיות ביחד. הייתי תמיד בעדיפות ראשונה. אבל במילים שלו משדר מרחק ומוציא כך המון רעל למערכת היחסים שלנו. רציתי המילים שלו יתאימו לאהבה שהוא משדר. לא רציתי בעל, לא רציתי מגורים משותפים. טוב לי עם המשפחה שלי והחיים שלי זורמים בנעימות בחום ועם הרבה עניין ותעסוקה. הוא לא הסתדר לי עם המילים שבחר לשפוך. האופן השלילי של האמירות הקשות שלו לגבי החיים. הוא איש קשה עם הסובבים אותו, עם הגרושה לו, עם הילדים שלו, עם העובדים תחתיו. הוא רודה באנשים ומאוד תוקפני בויכוחים. אני בדיוק להפך. רציתי שהטוב שביחסים ביננו, הליטוף שבקרבה שלי ירככו אותו ויגרמו לו להיות נוח יותר, נינוח, רפוי, רגיש.... אמיתי. הותשתי. בלב שלם אני מוותרת על כל המערכת על כל הטוב שהיה בה. ואני עדיין אוהבת למרות הכל. אני אופטימית ומחוייכת. יודעת שמה שמתאים לי זה להיות באוירה חיובית של כיף אחד גדול וחיים עם אמת אמיתית. להיות או לא להיות. רציתי לשתף ואני רוצה לשמוע תגובות.

אף פעם זה לא קל לסיים מערכת יחסים קרובה. במיוחד אם מדובר על תקופה של שנה. אבל השאלה בגדול, לאחר שהחלטת על הצעד הזה, האם את מרגישה טוב יותר ? זהו המודד. אם כן , הרי שעשית את הצעד הנכון . מה שלא הבנתי, את אומרת: "סגרתי את השיחה בצורה הכי נעימה". למה ? למה לא לומר לו את אשר על ליבך בצורה גלויה ואז לסיים את הקשר ?

את אומרת שהאיש מחובר לעצמו, חם ואבהי ומצד שני קשה וצר אופקים, הבנאדם תקוע בקבעונות אינו רוצה לשנות את דרכיו, והכי הכי קשה בשבילך זו העובדה - הוא לא מוכן לאינטימיות רגשית!!!!!!!!!!!! הוא מעדיף אותך על אש קטנה, פעמיים, שלוש בשבוע, את ניסית לרמוז לו שאת רוצה יותר, את ניסית "להמיס" אותו, לגרום לו "להפשיר" או יותר נכון להשתנות..... סנונית, אנשים לא משתנים בפרט לא בגילאים המבוגרים. הפחדים שלו מקשר אינטימי רגשי קרוב באו לידי ביטוי ביחס שלו אליך. טוב עשית שנפרדת ממנו, הכרזותיו נשמעות לי ריקות מתוכן, רצה לשמור אותך על אש קטנה בשבילו ומצד שני לא לתת לך את מה שאת צריכה. מגיע לך מישהו יותר טוב, מגיע לך מישהו שיאהב אותך באמת ולא יספר ספורים כי נוח לו וטוב לו איתך פעמיים שלוש בשבוע. ואני יודעת את כל זה כי הייתי בדיוק במצבך, עם גבר דומה, 4 שנים תמימות, חבל על הזמן, חבל על האנרגיות.....

עשית בשכל... רק בהיזדמנות תגידי לו שחבל שהוא "סובל" יש היום רופאים טובים שנותנים תרופות טובות!