למי זו מכה קשה יותר ?

לפי דעתכם, להורים חילוניים, כאשר בן או בת משנים כיוון וחוזרים בתשובה, או להורים דתיים, כאשר בן או בת משנים כיוון ויוצאים בשאלה ? או שהקושי שווה ? מתוך דיון על הנושא עם הרה, הגעתי לשאלה הזו. מה דעתכם ?

לדעתי, בן/בת להורים דתיים החוזר/ת בשאלה. השינוי באמונה במקרה זה יכול להתפס כיותר משמעותי, יותר קיצוני ויותר מנוגד לאמונה. בתור חילונית אני תופסת חזרה בתשובה כדרך חיים ו"איש איש באומנתו יחייה" . ואני יכולה להבין כי ההפך, חזרה בשאלה, נתפס כסוג של "חטא" בעיני המאמינים וכי אם זה, לדעתי, יותר קשה לחיות.

אני עצמי דתי. מפריע לי שיש אצלינו כאלה שלוקחים את זה כל כך קשה, בצורה קיצונית. יש כאלה שמנתקים קשר עם הבן או הבת. זו שטות ממדריגה ראשונה ! אם הילד הפסיק להיות דתי אז הוא כבר לא ילד שלנו ?? זה פשוט עיוות. גם מהפן המעשי, כל עוד יש קשר עם הילד, יש סיכוי טוב שהוא יתאזן וישוב להיות משהו באמצע. קצת חילוני וקצת דתי. מסורתי אולי. כשמתנתקים, אז הילד גם יתנתק לגמרי. נכון ? אז את אופטימית. זה מוצא חן בעיני. מותר לדעת מה את עושה בחיים ? גיל ? נשואה ? אני בן 47, נשוי פלוס 9 ילדים , הגדולה נשואה ויש לה בת חמודה בשם נועם. ואני מתכנת מחשבים.

גם אני חושב הכי קשה כשהבן בת חוזר בשאלה במשפחה דתית אבל הכי קשה זה כשהבן בת גדל בבית דתי מתאסלם ועובר לגור בצפון עיראק