זכרון ומציאות ...

אני לא "קבועה" כאן אבל אשמח להתיחסוכם החברית כיוון שהפניתי את שאלתי לפורום פסיכולוגיה ושם נעניתי ,כצפוי שכדאי ללכת לטיפול...רציתי לשמוע אותכם חברים אז ככה.... יצר איתי קשר מישהו מהעבר (מהצבא) היה לנו פלירט קצרצר וזהו ...הסקס בינינו היה מעולה(אחד הטובים שהיו לי אי פעם) וגם חיבור טוב ובכל אופן לא התפתח מזה קשר.... לפני כשבועיים הבחור יצר איתי קשר במייל ומאז אנחנו מתכתבים . זה התחיל כשיחות תמימות מעין השלמת פערים מה אתה עושה מה את עושה ....והגיע למצב שהוא אמר לי שהוא היה רוצה מתישהוא לשחזר את הלילה ההוא שהיה לנו....מיותר לציין ששנינו נשואים....ופיזית זה קצת קשה כי הוא כרגע לא בארץ... אנ מתה להגיד לו כן כן אבל חוששת להבריח אותו ...לא רוצה אולי להיתפס כזולה ומאידך זה מאוד מתאים לי... איך להמשיך מכאן את ההתכתבות....לרמוז ..להתיחס לזה בהומור ....רוצה לשמור על אש קטנה בקיצור אני מבולבלת מה דעתכם......

אני לא חושבת שאת צריכה טיפול. כל אחד מאיתנו מרגיש מדי פעם כל מיני דברים. כמה זמן את נשואה? אני מאמינה שזה עניין של אופי. אני לא הייתי מסוגלת להסתכל לחבר שלי בעיניים אחרי שבגדתי בו. וכבר יצא שפגשתי בחור שממש משך אותי חיצונית או פנימית ואני חושבת שגם זה בסדר. אבל זה לא אומר שצריך לממש את המשיכה הזו. אחרת אין לזה סוף. החוכמה היא להחיות את הקשר האמיתי שיש לך בחיים, לגרום לקשר שלך עם בעלך להיות משהו מושך וטוב.

נשואה כ-10 שנים לפני זה היננו עוד ארבע שנים יחד...כמעט כל החיים..... והענין הוא שאני מסוגלת להסתכל לו בעיניים זה כבר קרה לי פעם (מעידה חד פעמית) ושרדתי.... חוץ מזה כמה שלא תחיי לדעתי אין כמו הריגוש של משהו חדש ...אפילו אם הוא לא מיני סתם פגישות הפלירטוט הזה דרך האי מייל זה הרבה יותר מהכל...