תמיכה

ברצוני לאתגר את עקרות הבית הגולשות לפנות ולהוסיף דעה. אם את עקרת בית בסביבות שנות השלושים-ארבעים, משכילה ואינטליגנטית, ובכל זאת מוצאת את עיקר סיפוקך בתוך ביתך ואם גם את חווית הרמת גבה של זלזול עקב זה ש"את יושבת בבית" למרות שאת מאד מסופקת מכך את מוזמנת לכתוב.

לעקרת הבית הגאה, אמנם אני לא עקרת בית , אבל, יש לי בהחלט דעה מוצקה בנושא. ואני חושב שבהחלט יש לך על מה להיות גאה. בהחלט ! לגדל משפחה, להיות אמא תומכת, אשה תומכת, זה עולם ומלואו. המשיכי להיות עקרת בית גאה, אנחנו גאים בך, ולוואי וירבו כמותך בישראל, ביי

לשלומי! רוב תודות על הפירגון. אתה יודע, אתה בהחלט במיעוט בקטע הזה. אולי כדי לפתח דיון עם עוד עקרות בית אספר בקצרה על הרקע שלי. אני בשנות הארבעים לחיי, אמא לחמישה ילדים מקסימים, אקדמאית, בעלת תואר שני. בתחילת נישואי עבדתי שנים רבות מחוץ לבית כדי לעזור בנטל ההוצאות הכספיות, אבל עכשיו, ברוך השם, ניתן להסתדר. בכל אותן שנים לא הרגשתי כלל שאני מתפתחת עקב יציאתי לעבודה, נהפוך הוא, אף פעם לא היה לי פנאי לקרוא ספרות שאני אוהבת, להקשיב לתכניות רדיו שאני אוהבת, ומול הטלויזיה הייתי נרדמת. גם לילדי לא היה לי אורך הרוח שהתגלה כאשר היה לי יותר פנאי. מה שמפריע לי הוא שהסביבה ממש קוטלת נשים בסטטוס שלי, ואני - מה לעשות, בכל זאת יצור חברתי שזקוק להכרה. תגובה כמו שלך באמת מחממת את הלב.