קשה לי להחליט

לכל מי שתהה איפה נעלמתי בימים האחרונים - דבר לטובה לא קרה לצערי - אני פשוט התבצרתי בעצמי- כמו שבלול - ניסיתי לברוח מהכל - לא לחשוב - לא להרגיש - להעביר יום ביומו- לא לדבר על מה שאוכל אותי בפנים - לעשות כאילו זה איננו - כל מה שנלחם אצלי בלב! ישנתי אצל חברה כמה ימים - וככה התרחקתי - בעלי התחיל טיפול אצל פסיכולוג בשילוב עם עו"ס - הוא אומר שהוא לומד להבין מאיזה מקום באים הכעסים שלו -ולמה הם יוצאים כמו שיצאו עליי וכלפיי... כמובן שאני מאוד שמחה שהוא התחיל את זה - כי זה אומר שלפחות הוא מודה שיש לו בעיה - ובעיה חמורה הדורשת טיפול - כי לבד זה בחיים לא יעבור... הבעיה שלי - שאני באופי שלי - קשה לי לסלוח - קשה לי אחרי שנפגעתי - לנסות לצעוד קדימה - אני יודעת שלפעמים זה אופי לא טוב - הקושי הזה לסלוח - או לתת צ'אנס אמיתי מחדש... וזה לא כי אני לא רוצה - פשוט קשה לי - זה כאילו - אני מצפה שהוא לא יעשה טעות - כי אם הוא כבר עשה - אז קשה לי 0- ואולי בלתי אפשרי לסלוח או לעבור הלאה... כמובן שתלוי מהי הטעות - ומבחינתי - ההתפרצויות שלו - הקריזות - התקפי הזעם שלו עליי - זו הטעות הקריטית ביותר! ועכשיו אני ימים שואלת את עצמי - האם אני יכולה בכלל לקבל אותו מחדש כביכול? אנחנו כבר חודש בנפרד - לא ישנים יחד - כאשר הוא בבית- אני לא - וכאשר אני בבית - הוא לא... כמו תורנות... אני מדברת איתו יותר דרך הודעות במשיבון ולא בקול - וזה בעצם הקשר היחיד שיש לי איתו... דרך אגב - בשבוע שעבר - ראיתי אותו לאחר שבועיים שלא התראינו - הוזמנתי לארוחה לחג - אצל הוריו - אשר לא ראו אותי כבר המון זמן - וממש לחצו עליי שאבוא... היה לי מאוד קשה להיות איתו שם - עשיתי די הצגה שם- ליד כל האנשים והמשפחה אשר ציפתה לראות אותנו מאושרים ומאוהבים כרגיל... יחסית - ציפיתי שיהיה לי יותר קשה להיות איתו שם - אבל זה היה פחות מאשר חשבתי... שכחתי לציין שבשבוע הבא אני אמורה לנסוע איתו לאילת - אין לי עוד מושג איך אני אעשה את זה.. כי זה אחרי חודש בערך שאנחנו ממש לא ביחד - ולפתע להיות שם 5 ימים מלאים רצופים אחד עם השני נטו - בלי שום הפסקות או בריחות... יש כאלו שחושבים שאולי זה יעשה רק טוב שאולי זה יקרב אותנו שאולי זה יצית את הניצוץ שאבד שאולי זה יהיה מה שאנחנו צריכים אני מבולבלת... לא יודעת מה אני רוצה יודעת שאי אפשר שהמצב ימשיך ככה כי החיים עוברים כ"כ מהר והשנים רצות... ולי יש נטייה למשוך דברים בכל דבר בחיים לא להחליט יש איזה פחד שעוצר אותי תמיד תמיד אני מרגישה שאני צריכה להיות שלמה ב-100% במה שאני עושה ואם אין לי ה-100% - אז אני אומללה כי אני לא יכולה להחליט ואז אני תקועה באמצע כמו עכשיו.... כאילו מחכה שמשהו יקרה מעצמו.... מה לעשות?

שוקול'ה מה שאת יכולה לעשות, הוא, לשפוך!!!! עדי

לא הבנתי כ"כ מה לשפוך שפכתי כבר המון מליבי בהודעות בפורום הזה...