ליבי שלומי הרה

דיון מתוך פורום  תמיכה הדדית

05/11/2002 | 05:47 | מאת: נטע

בוקר אור, שיהיה לכם יום מקסים, רגוע ושלו. שלומי - העבודה קשה מאוד נפשית ופיזית ואין לי רגע של שלווה. החניכים מופיעים גם בחלומות, שם הם בריאים, מתקשרים עם הסביבה ועושים פעילויות רגילות . כל בוקר כשאני מתעוררת אני חושבת על כל אחד ואחת מהם.

05/11/2002 | 07:30 | מאת: שלומי

צר לי לשמוע שהעבודה גוזלת ממך כל כך הרבה כוחות נפשיים ופיזיים. זה לא צריך להיות כך. אי אפשר להתמיד בעבודה שוחקת שכזו לאורך זמן. אין דרך להוריד את המתח והלחץ ? את צריכה איכשהוא לעשות את הסוויץ' בראש, שכשאת מגיעה הביתה, אין עבודה. העבודה מתה מבחינתך. את חייבת לשכוח מכל החברה שם ולהקדיש זמן לעצמך !!! אחרת, את תרימי ידיים מהר מאד ותעזבי את המקום. ככה אני חושב. השאלה היא איך עושים את זה. זאת שאלה טובה. ואת התשובה , אני לא יודע. אולי תלכי לבלות היכן שהוא, תוציאי בכח את המחשבות על העבודה בזמן שאת לא שם. מה דעתך ? ולמה את ערה כל כך מוקדם בבוקר ? בגלל העבודה ? באיזה שעה את מגיעה הביתה ? ומה את עושה כשאת מגיעה הביתה ? איך את מעבירה את המשך היום ? ומה עם החרדות ? נעלמו ? בכל מקרה, אני מקווה שתחזרי לכאן לקרוא את התגובות להודעה שלך, ושתצליחי בעבודתך בלי שזה יסחוט אותך, ושהחיוך יחזור לך לפנים, ושהכל יסתדר לך, כך או כך, אמן כן יהי רצון. יום טוב ביי

05/11/2002 | 22:18 | מאת: נטע

החרדות נעלמו בינתיים, אולי כי לא איכפת לי מהן, אולי כי לא איכפת לי מכלום, אולי כי נמאס לי מהכל. הגעתי למסקנה הידועה שכסף יענה על הכל ואולי זה יהווה פתח לויכוח סוער בפורום. כסף יעשה אותך מאושר, כסף יעשה אותך בריא, כסף יביא לך אהבה. נקודה.

05/11/2002 | 12:55 | מאת: HERA

איזה כיף להתעורר לצליליו (הרועמים מאוד) של גשם זלעפות! והנה שוב יצאה לה השמש. מקווה שהיום עבר בצורה סבירה.

05/11/2002 | 22:14 | מאת: נטע

לא היה מספיק גשם היום, חבל, חסרים לי ברקים, רעמים, ברד וממטרים כבדים. היום עבר וזה העיקר:-))))

05/11/2002 | 14:02 | מאת: ליבי

שיהיה לך יום מקסים מקנאה בך על הזכות שנפלה בחלקך... לגרום אושר לכמה נשמות סובלות

05/11/2002 | 22:10 | מאת: נטע

תודה. אמנם אני גורמת אושר לכמה נשמות סובלות אבל כנראה שאני לא בנויה לזה לאורך זמן. רוצה לעזוב, ללכת משם, רוצה להיות במקום שקט, מדיף ניחוחות נעימים, אנשים בריאים, יפים, נקיים, לא לגעת בסבל. יודעת שיש סיבה לעובדת היותי במקום כזה, אין צירוף מקרים, כתבתי להרה בהתחלה שהעבודה הזו באה ללמד אותי דברים שכנראה שכחתי או לא ידעתי, היתה בי תחושת שליחות בהתחלה, אבל זה נגמר.....