למה התנהגתי ככה???

הכרתי בחורה במסגרת שיקומית השייכת לתחום בריאות הנפש, בה שנינו נמצאים. (אני נמצא שם בגלל הפרעות חרדה, והיא בגלל מחלת הסכיזופרניה ממנה היא מחלימה) ההיכרות ביננו היא ברמה של ידידות, אך אני מרגיש כלפיה חיבה יתרה. אני מתייחס אליה בידידות ובחיבה יותר מאשר לאחרים באותה מסגרת. לא אחת היא מושיטה לי יד כשהיא פוגשת אותי, מבקשת שאתיישב לידה בעת האוכל, מלווה אותי לתחנת האוטובוס, וכן אני אותה, והיא, כך הרגשתי רואה את היחסים האלה בחיוב. לא אחת טפחתי לה רכות על הכתף לאות חיבה וידידות ולא ראיתי שהיא דחתה זאת. לפני כחודשיים, היא נרשמה ללימודים ואז אמרתי לה שחבל לי שהקשר יתנתק, ואני מעוניין לשמור איתה על קשר. הזמנתי אותה להתקשר אלי ונתתי לה את מספר הטלפון שלי. בתגובה היא ענתה לי שגם אני מוזמן להתקשר אליה. העניינים התגלגלו שיצאנו יחד לבית קפה ולאחר מכן לסרט והיה מאוד נעים. שנינו במקביל זרקנו אחד לשני שנשמח אם נקפוץ לבקר הדדית האחד בביתו של השני. סופסוף הזמנתי אותה אלי לדירה בה אני גר, ואתמול בערב היא ביקרה אצלי. כשהיא נכנסה, פתחה את התיק והוציאה מתנה צנועה, ואמרה לי שזה לכבוד הדירה החדשה אליה נכנסתי לגור לא מזמן. היא גם כתבה לי משהו עם ברכות לדירה החדשה. באותו רגע הרגשתי הרגשת הערכה ותודה כלפיה, והרגשתי צורך לבטא זאת באמצעות חיבוק עדין. התקרבתי וחיבקתי אותה, וראיתי שהיא נרתעת מהחיבוק. שאלתי אותה האם זה בסדר שאני מחבק אותה, והיא ענתה לי שלא. מיד נרתעתי לאחור, הבעתי את צערי והתנצלותי, ואמרתי לה שהייתי צריך לשאול אותה לפני כן וזה לא היה בסדר שלא ביקשתי את הסכמתה לפני שחיבקתי אותה. מאותו רגע הרגשתי מאוד רע. הרגשתי כל כך גרוע, והייתי מאוד מבולבל. היא התיישבה בסלון, ואני חזרתי על מילות התנצלות ובקשת סליחה, ואמרתי שלא חשבתי שזה לא בסדר. והיא ענתה שעכשיו אני יודע את גבולות המותר ביננו. טוב, הבאתי כיבוד, דיברנו ופיטפטנו, והיא ביקשה ממני לראות איך גולשים באינטרנט והראיתי לה. היא נשארה אצלי קרוב לשעתיים, ואז ביקשה ללכת, ושאלה אותי אם אלווה אותה לתחנת האוטובוס. אמרתי לה שכמובן, ויצאנו לתחנה. ההרגשה הרעה המשיכה כל העת להציק לי, אך הבלבול קצת חלף. כשהגענו לתחנה, נתתי לה להתיישב, ואני נרתעתי מלהתיישב, אך היא שאלה אותי אם אני לא רוצה לשבת. התיישבתי ראשון, והיא התיישבה לידי. המשכנו לפטפט, וכשהגיע האוטובוס הוא הושיטה לי את ידה לאות פרידה (דבר שנמנעתי מלעשות ביוזמתי) הושטתי לה את ידי, ונפרדנו לשלום. אבל עדיין מלווה אותי ההרגשה שנהגתי כלפיה בצורה גולשנית ופולשנית מדי, ושהייתי גרוע ביחס אליה, אינה עוזבת אותי ואני מרגיש כמה גרוע הייתי איתה, ושהיא בטח חושבת עלי כמה שאני חסר נימוסים וחסר תרבות וכמה שנהגתי כלפיה בצורה גסה. זה הסיפור הטרי שמציק לי מאתמול בלילה. תגובותיכם יכולות לעזור לי להירגע. תודה

רונן, אני נמצאת בצד השני - לא סובלת שנוגעים בי. אבל עד כמה שזה לא נעים, לא כולם יודעים את זה, ואני "סובלת" בשקט. אבל אני לא שונאת את מי שעושה את זה, ולא כועסת - רק מבינה שלא כולם יודעים, ורוב האנשים לא שואלים לפני, כי נראה להם מובן מאליו שכולם מגע. אל תכביד על עצמך. עושה רושם, שהבחורה לא תזכור לך את זה בתור חטא איום ונורא. היא צודקת - למדת את הגבולות, ואני בטוחה שגם לך יש גבולות. תבדוק עם עצמך - למה אתה מרגיש כל-כך גרוע? זה משהו שבא מתוכך, כי הבחורה אמרה לך שעכשיו זה בסדר, לא? נדמה שאתה מעניש את עצמך יותר מדי. שאלת, בכותרת, "למה התנהגתי ככה?" - כי זו התנהגות טבעית. אז תנסה להוריד מעצמך קצת מההרגשה שהיית פושע... כי אתה לא.

דבריכם ודבריהם של אחרים שהגיבו לפנייתי, עזרו לי מאוד לצאת מזה ולראות את העניין בצורה יותר מאוזנת. אכן, יש לי נטיה להחמיר עם עצמי במיוחד כשזה קשור ולו בצורה הקלושה ביותר, לפגיעה בזולת. אני יודע זאת, אך כשאני בתוך זה, אז אני צריך שמישהו מבחוץ יחזיר אותי לאיזון כי אני לבד לא יכול לעשות זאת. שוב, המון תודה לכם!!!