שאלה לכולם על אכזבות
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
קראתי את הספר "בוחרים להרגיש טוב" שנכתב על-ידי ד"ר דייויד ד. ברנס. בספר היה כתוב את המשפט הבא: "במרבית המקרים תעדיף להתכנס מלכתחילה אל תוך שממון ה"כלום", על פני ניסיון להעפיל אל פסגת ה"כל" ולהסתכן בספיגת מפח נפש נוסף". מה אתם אומרים על זה?
בנסיון להעפיל את פסגת ה"כל" יש הצלחות ויש כשלונות. כל כמה הצלחות בא כשלון (גדול או קטן). הרי אנחנו לא "מופסים" מומחים. אנחנו לומדים תוך כדי. אבל שממון ה"כלום" ? הוא כל כך גדול וכל כך רחב שברגע שאנחנו בתוכו, לצאת ממנו קשה כי אנחנו מאבדים את "הצפון" או בכלל, את הכיוון. בשממון אנחנו אט אט נתייבש ונמות, בדרך לפסדגה נטעם מהכל ונבין כי הדרך היחידה היא למעלה וקדימה ג'
לצערי יש לי מושג ענק עד כמה המשפט הזה נכון. אבל אל יאוש כי יש דרך לצאת משממון ה"כלום" אל עבר ה"כל". זו אומנם דרך ארוכה ומפותלת, יש בה עליות ומורדות וגם קוצים ואבנים, אבל ה"כל" כנראה שווה את המאמץ. הרי בסה"כ זה רק עניין של רצון אמיתי וחזק.
סוף סוף מישהי שמדברת לעניין יום טוב
