ישבתי בבית-קפה

בבית -קפה ישבתי בבית-קפה ישבתי , דימיינתי שלבד אינני , שאלפי משפחות יושבות ונהנות בחג החירות , שכבר איננו סיוט , שאין כבר פחד להסתובב ברחובות , שכבר יודעים שקט בסימטאות , ובאחווה חיים ערבים ויהודים , ולרגע חוזר למציאות , וחוזר לסיוט , בית-הקפה ריק , ואני יושב לבדי , ומתחולל מלחמה סביבי , שוטרים וחיילים מפטרלים בין חנויות הריקים , רוח נכאים , ואנשים נסים , אינם עוצרים לרגע , אינם יודעים מה יקרה בעוד שניה

צלפים על הגגות ושוטרים ומאבטחים עם כלבי שמירה מפטרלים, והמון אנשים..

אני מאמינה שהמצב ישתפר עם הזמן ונכון שאת הנעשה אין להשיב והנזקים שנגרמו כבר לא יתקונו אבל יהיה טוב יותר זה כבר מתחיל ולכן בעולם כזה אכזר בעולם כזה רע מה שנותר הוא פשוט לאהוב את הסביבה (שעוד נשארה....) אהבה מחזקת אהבה עוזרת האהבה האמיתית היא אם כל החיים הלוואי ויכולתי למצוא מישהו שאני אוהבת והוא אותי !!!!!!

אנשים כבר לא רוצים לצאת החוצה כבר לא זוכרים ימים שקטים. רואים יותר מדים כחולים וירוקים... והשקט ברחובות מעיד על חרדות ופחדים עמוקים. זו הארץ שלנו ונושלנו מרחובותיה שפעם שקקו חיים... "אין לי ארץ אחרת" גם במחיר החיים?

סוקראטס ,כל הכבוד אם בבית קפה לבד ישבת סימן שבחיים בחרת .,,,,,,,, למה לתת לאויב לשמוח , התקשורת מלבה העינינים בזה שמצלמת אנשים מפחדים, אך הרב לא כאלה ,,,,הולכים הם לבתי קפה ולעבודה וימשיכו הכל, על אפם וחמתם של הרוצחים. למרות מה שמיתחולל בחוץ נאמן ואדם אמיץ לא תיפול רוחו אפילו במחיר המזעזע של פיצוץ אנו נילחמים על מקומנו במדינה, בידיעה שזוהי תקופה היסטורית ואנו רוצים להיות כתובים בה כמנצחים בלבד. ויוי.