בוקר טוב

הי, הבטחתי לספר לכם על סרט שראיתי אז אמש צפינו בסרט bounce , שכחתי איך תרגמו את זה לעברית. זה סרט משנת 1995 עם בן אפלק וגווינית פלאטרו. ומהי העלילה ? בן אמור לטוס לאל איי אבל יש סופת שלג. הוא פוגש איש נחמד שמספר על משפחתו ושהחליף את כרטיס הטיסה שלו בכרטס אוטובוס וכסף. לכן ודאי לא יגיע לביתו בזמן. קריסמס. בקיצור, בן נותן לאיש ההוא את כרטיס הטיסה שלו, והמטוס מתפוצץ בשמים וכל הנוסעים נספים. בן מזועזע קשות. הרי הוא היה צריך להיות במטוס במקום האיש ההוא ויש לו רגשות אשמה שכאילו הוא אשם במותו בגלל שנתן לו את הכרטיס. הוא שוקע באלכוהול והולך לגמילה. ואז הוא מחליט לבדוק מה קורה עם האלמנה , אשתו של זה שהוא נתן לו את הכרטיס. והוא נוסע אליה , וכמובן מתאהב בה. הבנתם ? והוא לא מספר לה מי הוא. ולבסוף היא מגלה את זה לבד, מתרגזת עליו. ועוד כמה דברים קורים אבל לא אספר את הכל למי שעדיין לא ראה. סרט לא רע. אני ממליץ. ההיבט הפסיכולוגי המענין בסרט, היא היכולת להתמודד עם אובדן מישהו אהוב מצד אחד, והתאהבות עם מישהו חדש שבא במקומו, מצד שני. כי בסופו של דבר, כאשר מתאהבים מחדש, זה קורה רק בגלל שהישן מת. אילו הישן היה חי, לא היה מקום לחדש. וזה קשה. כי יש הרגשה של בגידה באהוב הקודם שמת. כמובן שזו לא הרגשה עם לוגיקה. לא רציונלית. צריך להמשיך את החיים. אבל אין לנו כל כך שליטה ברגשות וצריך להתמודד עם רגשות האשמה. ולהתגבר עליהם. יום טוב שיהיה לכולנו, סי יו אראונד, ביי

שלומק'ה, בוקר טוב גם לך. לסרט קוראים "סוד של אהבה". גם אני אהבתי את הסרט הזה.

את סבתא שלי! בעלה, סבא שלי, נפטר בגיל צעיר יחסית, 48, והיא לא נישאה שוב. לא שלא היו לה מחזרים אבל היא תמיד הרגישה בגידה אם תינשא שוב. לפני שנתיים בערך אשתו של אחיו נפטרה ואחיו מצא לו חברה חדשה והתחיל להגיע איתה לאירועים משפחתיים. סבתא שלי לקחה את זה ועדיין לוקחת את זה מאוד קשה. "איך הוא יכול", "גועל נפש" ושאר משפטי "חיבה" שכאלה. אני בסתר ליבי חושבת שהיא כועסת על עצמה שלא עשתה כמוהו ונשארה לבד כל השנים האלה - ארבעים שנה! את הכעס על עצמה היא מעבירה אליו. מסכנים האנשים שלא תופסים שהחיים הם חד פעמיים ולכן לא כדאי לעבור אותם בייסורים אלא בשמחה.