ליפעת היקרה

בוקר טוב, אני פותח תגובה חדשה כי התפצלנו אתמול לכמה וכמה מקומות אז קשה לעקוב. מה שלומך היום ? איפה את במשך הבוקר ? כי אני רואה שאת בעיקר נכנסת בערבים. כמה פעמים בשבוע יש לך את הילדים ? מה זה בדיוק פיסול בפימה ? מה זה פימה ? כמו גבס ? איפה למדת את זה ? באיזה צבע זה ? לבן ? ואחרי זה צובעים את הפסלים ? זה נשמע ממש כיף חיים. כמה עולה שיעור כזה ? אולי אני אבוא גם כן. למה רק לילדים מותר ? כמה ילדים יש לך ? את אומרת שאת גרה עם אמא ואח. מותר לשאול איפה האבא ? לגבי העבודה הקודמת שלך, את לא רוצה לפרט. בסדר. אבל את אומרת שההרגשה שלך היא שהיית במצב של "מלך" ועכשיו את במצב של "קרבן". וזה קשה להפוך את היוצרות. האם הכוונה שלך היא שהיתה לך עבודה חשובה ואחראית שנתנה לך הרגשה מאד טובה ? הרגשה של מלך ? מה באמת קרה שם ? למה היו פיטורין ? זה היה משהו ספציפי נגדך או שפשוט צמצום במצבת כח האדם ? פיטורין זה לא דבר קל. גם אני עברתי את ההשפלה הזו. זו הרגשה נוראה. כאילו שאתה לא שווה ולא רוצים אותך על אף כל מה שנתת למקום. לוקח זמן להתגבר על זה . העולם שלנו הוא די אכזר. מי שאפשר להעיף אותו, מעיפים אותו. אין סנטימנטים. הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת. זו ההרגשה שלי . לכן צריך מראש, לא להיות תמים ונאיבי, ולעמוד על שלך כשעדיין יש לך כח. מה זה "דוד ילין" ? זה בית ספר כזה ? איזה סוג של בית ספר? אבל למה דוקא שם ? למה לא ללכת לאוניברסיטה ? את גמרת תיכון ? יש לך בגרות ? מה הממוצע ? למדת בירושלים ? מה המצב של העור שלך היום ? גם לבת שלי הגדולה היו בעיות של פצעים בפנים. מסכנה, זה הפריע לה נורא. אז היא שמעה על תרופה חדשנית שלוקחים כמה חודשים אבל צריך יחד עם זה לקחת בדיקות דם . שמעת על זה ? זה די מפחיד כי זה עדיין חדש אז לא כל כך בטוחים מה הם ההשלכות. בכל אופן, הפצעים כל כך הטרידו אותה שהיא לקחה את הסיכון ולקחה את התרופות. וזה באמת עזר לה. פצעי בגרות זו מכה שלא כתובה בתורה. זה מאד מאד מקשה על המון בני נוער. לי ברוך השם , באופן אישי , לא היה אף פעם אפילו לא חצ'קון אחד קטן. אני באמת מקוה שגמרת עם זה וזהו. זה מאד מעצבן. יום טוב לך, בהצלחה בכל דרך שתבחרי לקחת, להשתמע ביי

הגעתי למסקנה שאתה עובד בשב"כ כי אתה מאוד אוהב לחקור ולשאול ולדעת הכל (אבל גם יכול להיות שאתה סתם בן אדם סקרן...) גם אני סקרנית אבל לגבי דברים אחרים בעולם כמו בע"ח (שאני מאוד אוהבת חוץ מלטאות, ג'וקים ונחשים...), אמנות, מוזיקה וכו'... ובגלל סקרנותך הרבה אתה הולך לסבול עכשיו - ההודעה הזאת הולכת להיות ארוכה מאוד........ במשך הבוקר אני נמצאת בבית ואני משתדלת להעשיר את הידע שלי - אני קוראת ספרים (עכשיו אני קוראת ספר באנגלית שנקרא "PROZAC DIARY" שמספר על בחורה בת 26 שמתחילה לקחת פרוזאק וזה סיפור אמיתי שהתרחש בדיוק כשהתרופה הזאת רק יצאה לשוק), אני מפסלת בפימו (מיד אני ארחיב על זה) וגם כותבת ספר בדרכה על פימו ואולי אני אפרסם אותו בעתיד, לפעמים אחת החברות שלי מתקשרת אלי, אני צופה בטלוויזיה ולפעמים אפילו משתעממת מאוד... אני נכנסת לפורום בעיקר בערבים כי אני לא רוצה שהטלפון יהיה תפוס במשך היום. פימו = FIMO זה חומר שמיוצר בגרמניה אבל ניתן להשיג אותו גם בארץ. הפימו מגיע בחבילות קטנות של 50 גרם בערך וכל חבילה עולה 9.90 ש"ח ולכן זה נחשב לחומר יקר מאוד!!! (יצרתי קשר עם היבואן של הפימו והוא עושה לי הנחות משמעותיות!). הפימו די דומה לפלסטלינה רק שמגוון הצבעים רחב יותר וניתן לערבב וליצור צבעים חדשים. את הפימו ניתן להקשות בתנור במשך 30 דקות והוא נשאר קשה לתמיד (רצוי לא לזרוק אותו על הרצפה כי אז הוא בטוח יישבר!!!). אני גם בקשר עם אמנית בת 40 + שמפסלת מדהים בפימו – היא גרה במינסוטה (בחו"ל החומר הזה יותר נפוץ ועושים ממנו פמוטים, פסלים, כדים וכו'...) אני מכינה מהפימו הרבה דברים לבית - שלטים לדלת של הבית, החדר, השירותים, האמבטיה שבחלקם עשיתי דמויות מצחיקות, עשיתי את הדמות של רָפוּל מפימו, אני עושה דמויות של אנשים וילדים שאני ממציאה מהראש והם נראים ממש אמיתיים (אני מכינה להם אישונים, עפעפיים, קמטים, נחיריים, גומות חן וכל פרט אפשרי ע"מ שיראו אמיתיים), שעוני קיר, תמונות תלת מימדיות, מחזיקי מפתחות, ליצנים, כל מיני מיניאטורות כמו שיש בביצי קינדר, מאפרות, בעלי חיים וכו' וכו' וכו'... אני רוצה לצלם את העבודות שלי ולשלוח לכם באי-מייל כשאני אסרוק את התמונות למחשב אני אגיד לכם, אני רוצה לראות אם תתרשמו מהם. זה מאוד מרגיע לעבוד עם פימו וזה גם גורם להנאה כשזה יוצא מהתנור וזה נשאר שלך לתמיד (בניגוד לפלסטלינה שנהרסת בקלות בגלל הרכות התמידית שלה). אחרי האפייה צובעים את זה בלכה מבריקה וזה נראה ממש מקסים. לפני שמונה חודשים התחלתי לעבוד עם החומר הזה ולמדתי איך לפסל בפימו לבד!!! - מתוך ייאוש ודיכאון (לא ייאמן שיוצאים מהדיכאון גם דברים טובים, למדתי גם לאפות עוגות ועוגיות ודברים טעימים נוספים). כל מי שרואה את העבודות שלי אומר שאני חייבת למכור אותם בחוצות היוצר / חוצות העיר בירושלים או בנחלת בנימין בת"א או בהפנינג וכו'... אבל זה לא קל להיפרד מדמות שעשיתי במשך יומיים/שלושה !!! (אני נהנית יותר לתת אותם במתנה לאנשים שקרובים אלי). הצלחתי למכור מספר תמונות ושעוני קיר ודמויות לקרובי משפחה, חברים ושכנים אבל החלטתי להרוויח קצת כסף בדרך אחרת פתחתי חוג לפימו - יש לי שתי קבוצות בינתיים. בקבוצה אחת יש לי שלוש תלמידות בגיל 9 שלומדות אצלי כבר חודשיים. ובקבוצה השנייה יש לי תלמידה אחת (חוג פרטי) שהיום אחה"צ אני מעבירה לה את השיעור השני. בינתיים אני עובדת בזה רק פעמיים בשבוע אבל אני מקווה לפתוח עוד קבוצות. כל ארבעת הבנות לומדות באותה כיתה והן התחילו ליחצ"ן אותי בכיתה שלהן ובביה"ס שלהן. ככה יוצא שאני גם מרוויחה קצת כסף וגם לא מוכרת את העבודות שלי, הבנות יוצאות בסוף כל שיעור עם עבודות שהן עשו. אני לוקחת 60 ש"ח לכל שיעור (כלומר 240 ש"ח לחודש) אני קונה את כל החומרים (פימו, לכה, דבק, מסגרות לתמונה ושעון קיר, ממתקים, מתנות ועוד) בחופש הגדול הבנות היו נשארות אצלי 4 שעות כל פעם אבל עכשיו אני מנסה לצמצם את הזמן כי יש להן לימודים. כפי שבטח שמת לב אם אני אעשה בייבי-סיטר אני ארוויח יותר אבל אני עושה את זה בעיקר בגלל שאני נהנית ולא בגלל הכסף. אפילו האמהות של הבנות שאלו אותי מה זה משתלם לי אם אני משקיעה בהן יותר ממה שאני מקבלת - הסברתי להן שאני מאוד נהנית וזה מסב לי אושר! מה יכול להיות יותר טוב מזה?! לא רק לילדים מותר בחו"ל יש הרבה מבוגרים שזו העבודה שלהם, אבל צריך המון המון המון סבלנות, יצירתיות ודמיון!!! בקשר לשאלתך איפה אבא שלי - הוא נפטר כשהייתי בת 9 ואני לא רוצה להרחיב על זה. הייתי במצב של מלך כי היה לי הכל והצלחתי להתמודד עם הכל - עבודה, חברים ולימודים. קראת את הספר "באדולינה" של גבי ניצן??? הוא מדבר שם על זה שכל אחד יכול להיות מלך בעולם שלו מבלי לרמוס מישהו אחר – ברגע שטוב לך עם מה שאתה עושה ועם הסביבה שלך אתה מלך!!! הייתה לי עבודה מאוד חשובה – תפקיד אחראי והכי מעניין שיכול להיות למישהו שמשתחרר מהצבא ואין לו מקצוע או תואר. מאוד נהנית שם, למדתי שם המון דברים חדשים הכרתי שם המון אנשים מעניינים, חמודים, מצחיקים, מוזרים וכו'... הבעיה הייתה בבוסית שהייתה לנו! היא מאוד אהבה אותי אבל היא הייתה מאלה שחונקים (!!!) אותך מאהבה... היא לא הייתה נשואה ולא היו לה ילדים, אני חושבת שהיא "אימצה" אותי כאילו אני הבת שלה ולכן היא הרשתה לעצמה להשתלט לי על החיים – אם מי מהבחורים בעבודה אני אצא, כמה כסף אני אתן בחתונה של אחת העובדות, מה אני אקנה לחברה שלי ליום ההולדת וכו'... מאוד סבלתי מזה. והצלחתי להתנגד לה. אבל היא אהבה גם את הדרך שבה עבדתי - אני מודה שאני "workaholic” מכורה לעבודה (אפילו כשלא הייתה עבודה הייתי מוצאת מה לעשות - הייתי מנסה למצוא דרכים איך לייעל את העבודה והייתי עושה את זה ביוזמתי). היא הייתה משאירה אותי בעבודה עד שעה 21:00 ולא עד שעה 16:00 כמו שהיה צריך. לא התנגדתי לזה למרות שסבלתי אבל זה מאוד הכעיס אותי שהיו פעמים שהייתי חייבת לצאת בזמן מהעבודה והיא לא הסכימה. בגלל שנשארתי המון שעות בעבודה לא היה לי זמן לחברים, לתחביבים, לנוח, לבלות וכו'. הייתי מרוויחה שכר מינימום למרות שהבטיחו להעלות לי את השכר בגלל שעברתי את המבחן של נציבות שירות המדינה. ידעתי שהבוסית לא תפטר אותי בשום אופן והחיים שלי כללו רק את העבודה ובשלב מסוים החלטתי להתפטר ביחד עם עוד 2 עובדות חברת כ"א (שלושתנו כללנו מדור אחד אז יצא שהם נשארו ללא עובדים במדור וזה היה מאוד כיף לדפוק אותם בחזרה על כל מה שהם עשו לנו... שמחנו שהם פתאום היו צריכים לעבוד!!!) וכך יצא שאיבדתי את העבודה שלי, את כל החברים מהעבודה, לא מצאתי עבודה חדשה - בכל ראיון עבודה היו אומרים לי שאני שקטה ועדינה מידי. יכול להיות שגם באתי לראיונות פגועה מהעבודה הקודמת אז ישר חיפשתי אם משיהו שם מנסה לנצל אותי. כשסיפרתי לחברות שלי שהלכתי לראיון עבודה אז הן ישר היו אומרות לי ש"לא משתלם לעבוד בשביל 17 ₪ לשעה" ו"לא כדאי לך לעבוד במקום X כי כולם שם מבוגרים" ו"איך את לא מוצאת עבודה?!" וכו' – משפטים מאוד מדכאים!!! עד שבשלב מסוים הפסקתי לחפש עבודה ונשארתי כל הזמן בבית ובכיתי. ולא יצאתי בכלל מהבית וכך עברה לה שנה מהיום שהתפטרתי והגעתי למצב ממש גרוע והחלטתי לקבל טיפול. התקשרתי לעו"סית שאני מכירה כבר שנים והיא גרה קרוב אלי והיא התחילה לבוא אלי לפגישות. אחרי שמונה חודשים החלטנו שהטיפול הזה לא עוזר כי לא התקדמתי בכלל והיא הכירה לי את הפסיכיאטר שאני מטופלת אצלו עכשיו. וזה מה שקרה עד עצם היום הזה!!! (לקראת סוף ההודעה הזאת קצת בכיתי אבל זה משחרר) בדוד ילין לומדים הוראה – זה מוכר כמקום הכי טוב בירושלים ללימוד הוראה. לא רציתי ללמוד באוניברסיטה כי בפעם האחרונה שהייתי שם נתקפתי בחרדה עצומה – הכל שם גדול ומסובך. אבל אני עוד לא שללתי את האפשרות הזאת. יש לי תעודת בגרות מלאה וגם עשיתי כבר את המבחן הפסיכומטרי. היום כבר כמעט ואין לי חצ'קונים וזה בזכות הטיפולים (היקרים מאוד שעברתי), אבל אנשים לא יכולים לראות שהעור שלי נראה טוב כי אני לא יוצאת מהבית. המליצו לי גם התרופה שדיברת עליה קוראים לה "רואקוטן" אם אני לא טועה. ויש לה תופעות לוואי מסוכנות – בעיות בכבד, בעיות בפוריות, זה גורם לדיכאון, וכששמעתי שצריך לעשות גם בדיקות דם , ישר נבהלתי ולא הסכמתי. אח"כ שמעתי מעוד אנשים מוסמכים שהתרופה הזאת לא מומלצת!!! גם לי הפצעים הפריעו אבל ניסיתי כל טיפול אפשרי – פעם מישהו צעק עלי באמצע מסעדה כלשהי ואמר לי שיש היום תכשירים ממש טובים לטיפול בפצעים ושרופא עור יכול לתת לי מרשם. אני כמובן נעלבתי מאוד וכולם במסעדה הסתכלו עלי. ברחתי משם ובכיתי. ואח"כ חשבתי לעצמי מאיפה הוא יודע שיש היום תכשירים מאוד טובים – הוא זקן בן 70 + הוא בטוח לא ניסה אותם על עצמו ואני כן ניסתי והם לא עזרו לי ואיך הוא בכלל מעז להתערב במשהו שלא קשור לו – אבל לא אמרתי לו את זה כי אני מכבדת אנשים מבוגרים ממני וזה היה נחשב להתחצפות! טוב, עד כאן בינתיים. אני אשאיר לך גם קצת זמן לעבוד...ואני מקווה שלא התחרטת ששאלת הרבה שאלות :-) ביי

מה שלומך ? אני והשב"כ רחוקים כרחוק מזרח ממערב. קפיש ? ואני תמיד שמח לקרוא תגובות ארוכות ומליאות ומפורטות. יש לך עתיד מזהיר ! אז המשיכי כך. עכשיו לגבי מה שכתבת: מה זה הדברים האלו עם מספרים שיצאו לך בתגובה ? חלק מהדברים לא קריאים בגלל זה. לא חשוב כל כך, רק לפעם הבאה שתשימי לב. מאד נשמח לראות את העבודות שלך. באיזה תנור מדובר ? פשוט משתמשים בתנור האפיה הביתי ? או שצריך תנור מיוחד לפימו ? הבנות הללו בטח נהנות מאד מהשיעור הזה. אולי אני אשלח לך את הבת שלי ? היא בת 11 וחצי. את חושבת שזה מתאים דוקא לבנות ? כי יש לי גם בנים. תני לי בבקשה את המייל שלך, ואוכל לשאול אותך שאלות יותר קונקרטיות. בסדר ? לגבי אביך, זה נשמע שעברת טראומה כשזה קרה. אני יכול לתאר לעצמי שלאבד אבא בגיל כזה זה לא פשוט בכלל. אבל אני חושב שכן כדאי לך לדבר על זה. לא כדאי לשמור דברים בפנים מהעבר. תשאלי אולי את הפסיכיאטר שלך. יתכן ואם תספרי על המאורע העצוב, זה יקל עלייך. אבל כמובן שאני לא לוחץ עלייך. איך אמא שלך מסתדרת מבחינה כלכלית ? איך היחסים בינך לבין אמך ? מסתדרים יפה ? ואיך בינך לבין אחיך ? ואיך בין אחיך לאמא ? ומה עושה האח ? סליחה שאני שואל כל כך הרבה, אבל את כבר יודעת שאת לא צריכה לענות על מה שלא מתחשק לך. אני סתם סקרן. לא קראתי את "באדולינה " של גבי ניצן. לא כל כך הבנתי למה החלטתן להתפטר ממקום העבודה ? האם חשבתן שהם לא יקבלו את ההתפטרות ואז יתנו לכן תנאים טובים יותר ? לא יכולת פשוט להשקיע פחות בעבודה ולא להתפטר ? מישהו זר צעק עלייך במסעדה ????? זה נשמע ממש בדיוני. מה איכפת לאדם זר איך את נראית ? הוא נשמע לי פשוט מטורף !! מלבד מה שהוא איש רשע ומגעיל. מה הכוונה שאת לא יוצאת מהבית ? אבל את חייבת לקנות דברים , לא כך ? איך את קונה את הפימו ? ואת גם הולכת לפסיכיאטר , אז את כן יוצאת מהבית. את מתכוונת שאת לא יוצאת לבילויים ? אבל את חייבת לצאת. זה בריא לנפש לצאת , להסתובב , לבלות. את צריכה ללמוד לשים פס על אנשים אחרים ולא להיות כל כך רגישה למה יאמרו ומה יגידו. שילכו כולם לעזה . אלו החיים שלך ושום דבר , הוא לא עיסקם או עסק של סבתא שלהם. מה הם מעניינים אותי בכלל ? נכון או לא ? טוב, אתמול היה לי יום עמוס בעבודה ולא היה סיפק בידי אפילו להכנס ולקרוא את תגובתך הארוכה והיפה. אני מקוה שהיום כן יהיה לי יותר זמן. בינתיים, היי ברוכה, ואל תשכחי לתת לי את המייל, ואולי אשלח לך עוד תלמידים !! ואז תעשי המון כסף ותהיי עשירה כקורח ! ומפורסמת ! ויראיינו אותך בטלויזיה, ואחר כך תרוצי בבחירות ותהיי ראש הממשלה . הכל יכול לקרות בחיים. לעולם אין לדעת. אבל אל תשכחי, כשתהיי בפיסגת ההצלחה, לזכור את אותם החבר'ה שנשארו למטה. בסדר ? ילה, יום טוב לך א סאך נחעס און פרייד, (זו ברכה באידיש), מה המוצא של ההורים שלך ? מאיזה ארץ ? ילה ביי להשתמע בקרוב יום טוב