סיפור - לכתוב על החול

לכתוב על החול פעם היו שני חברים שחצו את המדבר. בנקודה מסויימת לאורך המסלול הם התווכחו לאיזה כיוון לפנות, ואחד סטר לשני על פניו. פניו של האדם שקיבל את הסטירה היו אדומות, הוא נפגע מאוד ובלי לומר דבר כתב על החול - "היום חבר שלי סטר על פני". הם המשיכו ללכת והגיעו לנווה מדבר. היה חם והם החליטו לרחוץ במים. המים הנווה המדבר היו קרירים ונעימים וגם מתעתעים - וזה שקיבל את הסטירה החל לטבוע. חברו שחה אליו ומשה אותו מהמים. אחרי שנרגע מהזעזוע ישב וחקק באבן - "היום חבר שלי הציל את חיי". התיישב לידו חברו ושאל: "למה אחרי שסטרתי לך על הפנים - כתבת בחול, ומלה עכשיו אתה כותב באבן?" חברו חייך אליו ואמר: "כשאנחנו נפגעים מחבר עלינו לכתוב זאת בחול כדי שרוחות הסליחה ימחקו את הכאב מלבנו, וכשמשהו נפלא ונהדר קורה בחיינו עלינו לחקוק זאת באבן ולזכור זאת תמיד בלבנו... במקום בו הרוח לא תוכל למחוק את הזיכרון. למדו גם אתם לכתוב על החול ולחקוק באבן.

ואיפה את מוצאת שם את עצמך? רק אם בא לך לענות, כמובן...

ארי, אין לי בעיה לענות כי כיף לי לשוחח עם אנשים בפורום. וחוץ מזה אני צריכה ללמוד לספר על מה שאני מרגישה כי כל החיים שלי הייתי רגילה לא לספר על עצמי כלום וכידוע זה לא כ"כ טוב לשמור דברים בבטן ... ולעיניינו - אני קיבלתי מאנשים יותר מסטירה אחת... וכל הסטירות שקיבלתי קרו בחודש אחד. וחוץ מזה מזמן לא קרה לי משהו נפלא ונהדר. השאלה מה עושים במצב כזה?! אני מזדהה יותר עם הסיפור - "כוחן של מילים" (שים לב להודעה בשם הזה שהוספתי את כהודעה חדשה כדי שכולם יוכלו לקרוא אותו). כשאני הייתי בתקופה לא טובה בחיים אף אחד לא עודד אותי או תמך בי אלא בדיוק להיפך!!! התפטרתי מהעבודה וכתוצאה מכך גם איבדתי את החברים שהיו לי שם, לא מצאתי עבודה חדשה ("את יותר מידי שקטה ועדינה" - זה מה שתמיד אמרו לי בראיונות עבודה), היו לי קצת פצעי בגרות על הפנים ועברתי טיפולי פנים (ואנשים ברחוב היו שואלים אותי "איך את לא מתביישת לצאת ככה מהבית?!"), למדתי לפסיכומטרי, אחת מחברות שלי ניתקה איתי את הקשר כי היא הכירה מישהו, כל הזמן אנשים היו שואלים אותי "איך את לא מצליחה למצוא עבודה?!" וזה גרם לי להרגיש שאולי באמת משהו לא בסדר בי, פעם אחת יצאתי לסיבוב בשכונה עם ידיד שלי אז הוא אמר לי אח"כ "תגידי תודה שאני היחידי שעוד מוציא אותך לטיול" (הרגשתי כמו כלב שמוציאים אותו לטיול...), עבד איתי איזה בחור שהיו בקשר ופתאום הוא ניתק איתי את הקשר ואח"כ התברר לי שהוא הכיר מישהי אחרת. אני יכולה עוד להמשיך ולספר לך עוד מקירים מייאשים שקרו לי אבל אני חושבת שכבר הבנת את הנקודה!!! מה שבעצם רציתי להגיד זה שכמו שכתוב בסיפור מילה מעודדת אחת יכולה להקפיץ אותנו למעלה ומילה מייאשת יכולה לקבור אותנו. ולצערי אין לי מה לחקוק באבן... אני מקווה שלא שיעממתי אותך עם הסיפורים הארוכים שלי. איך אתה מוצא את עצמך בסיפור הזה או הקודם?!

בהחלט יפים ומעוררי מחשבה. מאיפה את מביאה אותם ? השאלה הגדולה היא: האם אכן מסוגל האדם להתרומם עד כדי כך , שחבר יתן לו סטירה, והוא יכתוב את זה על החול וימחק את זה. כי אם החבר נותן סטירה, הרי שהוא מוכיח שהוא בכלל לא חבר. לא כך ?

צהריים טובים, מה שלומך? חלק מהסיפורים שיש לי מצאתי באינטרנט וחלק שלחו לי באי-מייל חברים שלי שלומדים באוניברסיטה בירושלים / בבאר שבע (אנחנו מעבירים את הסיפורים האלה מאחד לשני וכך יוצא שבתוך כמה ימים אני מקבלת את אותו סיפור כמה פעמים מאנשים שונים...) מידי פעם אני אכתוב לכם עוד סיפורים - פחדתי שאולי לא תאהבו אותם אבל מסתבר שטעיתי. יש לי גם מצגות של POWER POINT שחלקן מצחיקות (על נישואים למשל) אבל אי אפשר להציג אותן בפורום, אפשר רק לשלוח אותן לאי-מייל. אתם כותבים את הכתובת של האי-מייל שלכם בפורום?! אני לא כ"כ הזדהתי עם הסיפור "לכתוב על החול" כי מה קורה כשאתה מקבל יותר מסטירה אחת?! גם את זה צריך לכתוב על החול?!?!?! או שלא קורה לך שום דבר נפלא שאתה יכול לחקוק באבן?!?! תודה רבה על כל המחמאות שכתבת לי בעקבות הסיפור על הצפרדעים - הסמקתי כשקראתי את זה (נו טוב, אני תמיד מסמיקה...) ביום חמישי אפגש עם הפסיכיאטר שלי ואני אשאל אותו אם יש לו קשר לפורום. אולי הוא אחד מהאנשים שכותבים בפורום... סיפרתי לו שהכרתי כאן אנשים נחמדים מאוד!!! הוא חושב שזה טוב לקבל תמיכה מאנשים שנמצאים במצבים דומים לשלי. אני מאוד נהנת בשיחות איתו כי אח"כ אני מרגישה הקלה. החלטתי שאני רוצה להיפגש עם פסיכולוג/פסיכיאטר כל הזמן ולאו דווקא כשקורה לי משהו לא טוב (אני רוצה מנוי לכל החיים!!!),אני ממליצה לכל אדם ללכת לפסיכולוג . אבל הפסיכיאטר שלי החליט שעוד 2 מפגשים אנחנו מפסיקים להיפגש כי הוא חושב שצריך לתת לי "לרכוב על האופניים לבד" כפי שהוא הגדיר את זה :-). אני חושבת שאף אחד לא צריך להסתכל בעין עקומה על כאלה שהולכים לפסיכיאטר או לפסיכולוג - ההבדל ביני לבינם הוא שאני מודה בזה שיש לי בעיה ואני מנסה לפתור אותה והם לא. כי הרי אין בן אדם מושלם או בן אדם שאין לו בעיות. אני תמיד חשבתי שללכת לפסיכולוג זה דבר שכ"כ רחוק ממני ולא קשור אלי אבל מסתבר שזה לא נכון ושהחיים שלי לא מושלמים. אני ממליצה לכל אדם ללכת לפסיכולוג . מה הקשר שלך לפורום? ויום נפלא גם לך...