תודה רבה לאיתן, סנדי ומור

דיון מתוך פורום  תמיכה הדדית

04/09/2002 | 18:45 | מאת: יפעת

תודה רבה לאיתן, סנדי ומור שקיבלו אותי בברכה. משום מה חשבתי שלא תרצו לקבל אנשים חדשים לפורום. אף פעם לא נכנסתי לפורום הזה או אחר. קיבלתי את הכתובת של הפורום הזה מהפסיכיאטר שאני מטופלת אצלו. מישהו מוכן לספר לי קצת על עצמו או על הפורום?

04/09/2002 | 19:02 | מאת: סנדי

ראיתי משאר הפורומים שפסיכיאטרים רבים שולחים מטופלים לכאן כדי שידברו על כל אשר בליבם. עקרונית זו מטרת הפורום, אך הוא עובד באורח מעט שונה כי ממש נוצרו פה חברויות, ויש פה אנשים מדהימים!! - זו דעתי. ובכל זאת, מדברים גם מדברים. מה איתך?

04/09/2002 | 22:23 | מאת: יפעת

היי סנדי, אצלי הכל בסדר (זאת אומרת כמעט הכל..) אני בד"כ אוהבת לגלוש בשעות הערב/הלילה אבל ראיתי שאתם מתכתבים בעיקר בשעות היום. טוב, אני אספר לך קצת על עצמי - לפני שנתיים איבדתי את מקום העבודה שלי ובעקבות זה גם את החברים שהכרתי שם, באותו זמן גם סיימתי קורס הכנה לפסיכומטרי ועברתי תקופה מאוד קשה ולחוצה בחיים (בעצם עדיין...) ונשארתי די לבד. לקח לי הרבה זמן עד שפניתי לקבל עזרה. בהתחלה נפגשתי עם עובדת סוציאלית אבל הטיפול לא עזר. הבעיה שלי היא שאני מפחדת ליצור דברים חדשים בחיים שלי כדי לא לאבד אותם שוב. הפסיכיאטר שלי חשב שזה יהיה טוב אם אני אכיר אנשים חדשים דרך הפורום ושאני גם אקבל תמיכה מאנשים אחרים (חשבתי שאני היחידה בעולם שיש לה בעיות...אבל מסתבר שלא!). זה כיף לדבר עם אנשים אחרים ולספר להם בצורה חופשית שאתה מטופל אצל פסיכיאטר בלי שיחשבו שאתה משוגע או חולה נפש או משהו כזה. יש לי רק קושי זמני כמו שהפסיכיאטר מגדיר את זה. אבל לאנשים יש דעות קדומות וסטיגמות על הנושא. המשימה שקיבלתי מהפסיכיאטר שלי היום זה לספר לחברה שלי מה בדיוק הבעיה שלי ולא להתחמק ולספר תירוצים - והצלחתי לעמוד במשימה!!! אני מקווה שלא התעייפת מההודעה הארוכה שלי, ושתכתבי לי בחזרה (או כל אדם אחר שקורא את ההודעה הזאת!)

04/09/2002 | 23:11 | מאת: איתן

אני אענה לך בקצרה על מה הפורם. בשאר הפורמים של פסיכולוגיה. עונים תשובות לשאלות שנישאלות. כאן זה יותר לאנשים שצרכים חברה ותמיכה יום יומית. זה יכול ליהיות דברים עצובים וגם שמחים. אנחנו משתדלים לעזור:)) תכתבי כל מה שמפריע לך ועל מה שבא לך לדבר על מה שאת מרגישה ורוצה לשתף:)) @----)--- שנה טובה איתן

05/09/2002 | 08:22 | מאת: מור

אז כך, קצת על עצמי אני בת 25 , נשואה ועובדת גם אני יחסית קצת זמן כאן , אבל מרגישה כמו בבית!! כל מה שמפריע / מטריד אני שופכת את ליבי וכולם!!! ממש מתוקים ועוזרים אחד לשני מספיקה האוזן הקשבת ובהמשך לבעייתך: קראתי פעם ספר פסיכולוגיה, ובו נכתב: ההרגל הוא המרגיע האולטימטיבי !! וזה לדעתי משפט סופר סופר נכון אין מה לעשות קשה להתחיל דברים חדשים (ובפרט לאחר שמאבדים פעם אחת משהו ..) שתדעי לך, שאת אינך היחידה . גם לי קשה להתחיל דברים חדשים!!!! מפחד, מחשש לכישלון וכו', פשוט צריך לעבוד על עצמנו שיהיה לך שנה טובה ומתוקה ובהצלחה!!! אנחנו כאן בשבילך

05/09/2002 | 09:43 | מאת: שלומי

את מוכנה לספר עוד לגבי הטיפול שלך ? האם את מרוצה מהפסיכיאטר ? את רוצה להגיד לי שהוא המליץ לך על הפורום שלנו ? או על אתר דוקטורס בכללות ?? הוא קשור לפורומים כאן ? בכל מקרה, וולקום אבורד, בהצלחה לך, ונקוה שתתמידי ותצטרפי אלינו. יש כאן המון המון מקום ! להשתמע יום טוב ביי

05/09/2002 | 23:00 | מאת: יפעת

שלומי אהלן, מה שלומך? רציתי שאני אספר לך על הטיפול שאני עוברת ועל הפסיכיאטר אז ככה - היו לי בנתיים רק 9מפגשים איתו. הטיפול כולל טיפול התנהגותי וטיפול קוגנטיבי כלומר - לנסות לטפל במחשבות שליליות. לדוגמה - אם מישהו לא מחזיר לי צלצול טלפון לאחר שהשארתי לו הודעה במשיבון אז אני מיד חושבת שאולי הוא מנסה להתחמק ממני או שאני לא מעניינת אותו או משהו בסגנון הזה. אבל בעצם יכולים להיות לזה הסברים אחרים - אולי הוא עסוק, או לא קיבל את ההודעה או שהוא חולה וכו'... בגלל שנפגעתי מהרבה אנשים בתקופה האחרונה מיד קופצת לי לראש המחשבה הכי שלילית שיכולה להיות. מה שבעצם הפסיכיאטר לימד אותי זה לחשוב על אפשרויות אחרות וסיבות אחרות שבגללן אותו בן אדם לא החזיר לי צלצול טלפון. אני ממש מרוצה מהפסיכיאטר שמטפל בי, אני מרגישה שהוא מקדיש לי לפעמים הרבה מעבר למה שהוא אמור לעשות. עוד 2 מפגשים אנחנו מסיימים את הטיפול כי הוא חושב שצריך לתת לי הזדמנות לעזור לעצמי. ולשאלתך - הוא המליץ לי על הפורום הזה ועל עוד 2 פורומים שקיימים באתר הזה. הוא לא קשור לאתר הזה עד כמה שידוע לי. הוא אמר לי שבפורום הזה יכולים לתת לי תמיכה ואני יכולה לתמוך באחרים וזה נשמע לי ממש נחמד. כשנכנסתי בפעם הראשונה לפורום ראיתי שאתם ממש חברים וזה מצא חן בעיני. להתראות בינתיים, ולילה טוב.

05/09/2002 | 10:46 | מאת: מיכל

ברוכה הבאה לפורום "שלנו"! תרגישי חופשי, אנחנו כאן מדברים על ה-כ-ל! אומנם כיום הפורום יותר פעיל ביום אבל בתקופה מסויימת התנהלו כאן יותר שיחות לילה, עם אנשים נחמדים וחכמים שנמצאים במהלך טיפול ויכולים לתרום לך המון! כרגע הם לקחו פסק זמן אך כולנו תקווה שיחזרו ותאמיני לי שכדאי לך לחכות! יש גם פורום פסיכיאטריה ופסיכולוגיה בהם עונה מומחה. כאן אנחנו לא מומחים מקצועיים ומלומדים אך מומחים בנתינת הרגשה טובה:) ולסיום שאלה, את נמצאת גם בטיפול פסיכולוגי? למה את זקוקה גם לפסיכיאטר, המליצו לך על תרופות? מאחלת לך הצלחה בטיפול ובחיים בכלל, מיכל.

05/09/2002 | 23:11 | מאת: יפעת

שלום מיכלי, מה שלומך? תודה רבה על קבלת הפנים היפה שעשיתם לי! אני לא נמצאת בטיפול פסיכולוגי. בהתחלה נפגשתי עם עובדת סוציאלית והפגישות לא עזרו לי כי הכרתי אותה גם לפני הטיפול ובמהלך הטיפול הפכנו להיות חברות ממש טובות וחשבנו שכדאי שנפסיק להיפגש כי זה לא טוב להיות חבר טוב של המטפל שלך. היא הפנתה אותי לפסיכיאטר הזה, התחלתי לקחת את התרופה "סרוקסט" שאמורה להפחית חרדה אבל לי היא שינתה את המצב רוח למצב רוח טוב ואחרי שהתחלתי לקחת אותה הפסקתי רק לבכות על מה שקרה והתחלתי לעשות דברים - אני מפסלת בפימו. כל הבית שלי מקושט בדברים שעשיתי מפימו - שעוני קיר, תמונות, שלטים לאמבטיה ולשירותים, דמויות קטנות של בע"ח, אנשים שנראים ממש אמיתיים וכו'... כל מי שרואה את העבודות שלי ישר שואל אותי למה אני לא מוכרת אותם בנחלת בנימין בת"א או בחוצות היוצר בירושלים. אבל קשה להיפרד ממשהו שמשקיעים בו הרבה זמן ועבודה. בינתיים פתחתי 2 חוגים לילדות קטנות שאני מלמדת אותן לעבוד עם פימו. אני מעבירה את החוגים בבית שלי ואני משקיעה בהן לא פחות ממה שאני מרוויחה כי זה מאוד מהנה. שכחתי לכתוב למעלה שאפשר לשוחח עם פסיכיאטר בדיוק כמו עם פסיכולוג ומכוון שהוא המליץ לי לקחת את התרופה כבר המשכתי איתו את שאר הטיפול. גם אני מאחלת לך בהצלחה ונדבר בהמשך, ביי