דיפרסיה...

מקווה שהגיתי נכונה. איזה בעסה, לחזור הביתה ואין אף אחד, מילא שאין אף אחד, לזה אני עוד רגילה, ויודעת שבערב בסביבות 20.00 בעלי היקר מגיע מהעבודה והיום, למי אחכה?..?..? אני עצובה ומבועסת. לא בא לי ללכת לשום חברה אחותי רחוקה ממני, גאוגרפית, למרות שיש לי רכב אוטומט ולא סיפור גדול להגיע אליה אני פשוט עצלנית, כי בבוקר יש פקקים. לא בא לי ללכת להורים.. מעצבנים.. אוף... אין לי מצברוח לעבוד.. למרות שיש הרבה עבודה יש לי גם פרפרים בבטן, התחלתי לברר לגבי המשך לימודים, וכבר אני בהתרגשות ובפחד ובחששות שלא אצליח... אופטימית מטבעי.. הלימודים יימשכו לפחות שנתיים.. נראה לי שאני אמות (בצחוק!!!) עד אז. כ"כ הרבה זמן. איך אנשים גם עובדים גם לומדים וגם מנהלים משק בית ובנוסף מגדלים ילדים בעת ובעונה אחת???. רק מהמחשבה אני מתעלפת. מקווה שהשבועים יעברו מהר. אולי אני עצובה כי זה היום הראשון, בטוח שמחר ארגיש טוב יותר טוב ביייייי בינתים מור

אל דאגה הזמן רץ:)) כבר ניגמר לך היום:)) לכמה זמן הוא טס??? את יכולה לחכות למשיח:))) הבעיה שלא רק שהוא לא בא הוא גם לא מטלפן:)))) תפנקי את עצמך:)) תישני באלכסון:)) תקני לך גלידה. תחשבי על משהו שאת אוהבת ויכול לגרום לך להעלות את המצב רוח:)) כמו שוקולד:))) לי שוקולד ברוב המיקרים משפר את המצב רוח:)) אין לך פרפרים:)) כנראה לא אכלת היום והבטן פשוט מקרקרת:)) את תצליחי בלימודים. שתתחילי ותיכנסי לתלם את תיראי שזה כיף ואת תהני מזה:)) הזמן רץ שאת תיהי בסוף תגידי לעצמך ולכולם "מהההההה כבר ניגמר???:)) עוד לא התחלנו. זהו???":))) זה קשה מאוד מאוד מאוד. אני עשיתי קורס אחד של התואר הנדסאי שלי בערב. והם ממש מסכנים. אבל הם עובדים מאוד קשה והם גם מצליחים להגיע להישגם. תומכים בהם בבית. לומדים בשישי שבת ועושים את זה. את בטוח תיהיה בסדר:))) @----)--- איתן בקשר לרעידות אדמה:)) אצלנו בארץ היה בשנה מסוימת שהייתי צעיר בסיבות ה 5 או 5.2 בסולם ריכטר ולא קרה כלום. יש אחרי זה עוד רעידות קטנות יותר וזהו זה נירגע:)) חוץ מזה דיברו על הרעידה בחדשות ברדיו ואמרו שלא ניגרם נזק לאנשים ולרכוש.

תודה רבה רבה רבה על כל התמיכה ,כיף לשמוע שיש אנשים כמוך! הוא נסע לשבועים וכן הרעיון שלך נכון, היום למשל אני אלך לספא מחר לאחותי וכו' גם אותי שוקולוד וכל הנלווה לזה מרגיע איתן- בן כמה אתה? אם אני לא טועה 28-29, נכון.?! הוא התקשר אתמול בערב ואמר שהכל בסדר ושיתקשר יותר מאוחר ולגבי הפרפרים בבטן , זה לא מפסיק, נכון שבנוסף אין לי ככ תאבון, אבל אני מתחילה נראה לי להתרגש יתר על המידה, וזה מתחיל להשפיע על כל המערכת בגוף אצלי.... נקווה שיהיה בסדר בייייייי ותודהההההה

אבל מה קרה, מור? איפה בעלך? ובקשר ללימודים - אולי לא הלימודים זה מה שפמחיד אותך, אלא מצב חדש בחיים - כולנו מפחדים משינויים ומהלא מוכר, אפילו שאנחנו יודעים שזה שינוי שחיוני לנו. במקרה כזה הפתרון הכי טוב הוא השינוי עצמו - פשוט לעשות זאת ולהכיר את המצב מקרוב, כך פחות מפחדים ממנו. אני יודע שכשמעודדים זה נשמע קל, ושהיישום הוא יותר קשה, אבל אני מקווה שבכל זאת זה נשמע מעשי יותר...

מה שלומך? איך המרגש? אצלי נראה כי הכל חוזר על עצמו (זוכר שסיפרתי לך שהרופא לא ידע מה זה הכאבי בטן וכל הבאלגן מסביב? ואמרו- כנראה שזה מלחץ ועצבים.., אז שוב פעם זה חוזר על עצמו). כנראה שאני מתרגשת קצת וחושששששת.. זה מאד עוזר העידוד והתמיכה. בעלי נסע לעבודה ביפן לשבועיים הוא הגיע אתמול בערב שלנו טיסה קצת לא נעימה כ- 20 שע ביי מתוק נדבר