בוקר טוב

בוקר טוב לכווולם... חזרתי לבלונדי לעבודה ולהכל מה קורה? מה שלומכם? שלומי איך הגעת לפראג מינכן ופריז???. רק לונדון וסקוטלנד

סתם זרקתי. מה ראית בלונדון ? ומה ראית בסקוטלנד ? מה מספר בלונדי ? הוא התגעגע ?

ראיתי מוזיאונים וטירות ולונה פארקים ועננים וגשם והרבה תרבות וכיף בלונדי התגעגע התייבש ואהב מרחוק עד עכשיו יצא שיצאנו כל יום חוץ משבת... מוזר יהיה לא לראות אותו היום

בנאדם טוב, ידיד, מת, סתם ככה פתאום, שעה לפני שהוא ובני משפחתו עמדו לנסוע לחופשה ,לגולן. אשה, 5 ילדים, הקטן עוד לא בגיל בר מצווה, הגדול בקושי בן 18, קבל דום לב ב- 5 לפנות בוקר. הוא היה איש הייטק שפוטר לפני שנה וחצי ומאז בגלל גילו (50), לא מצא עבודה. היה מוכן לעשות הכל, תיקן מחשבים, סייד בתים, שיפץ דירות...היו לו ידיים נהדרות. בנוסף - מורה למוסיקה במקצועו, הקליט עבורנו חלק מהמוסיקה להצגות, הופיע בחלטורות, ערך סדרי פסח בבסיסים צבאיים ,רק לא להיות חסר מעש ומובטל... .. כמעט כל בוקר הייתי פוגשת אותו והיינו מדברים, צוחקים, חוש הומור ציני במקצת, אהבת חיים, בנאדם טוב ונקי מבפנים. כל כך עצוב לי

נטע האמת... אין מילים בפני אבל להגיד שלא נדע ושהוא תמיד יישאר בליבנו - קלישאות עצובות כשהלב תוקף אותנו ... מנסים לא להגיע למצב כזה. אין כמעט אנשים שמתים מזקנה מופלגת... יותר מדי אנשים נפרדים מאיתנו מוקדם. אבל מצד שני- עם מי הובטחנו להישאר מלבד עצמנו?

אכן עצוב. צר לי על משפחתו. גם בלי פיגועים, יש כל כך הרבה צרות. אז מה בדיוק שווים החיים שלנו ? אם בכל רגע נתון, יכול לקרות אסון כזה או אחר ? מדוע בני אדם רודפים כל הזמן אחרי הכסף והכבוד והמישרות והכח בעולם השקר הזה ? את חושבת שדום הלב בא בעקבות הדאגות שלו , מחוסר התעסוקה ? כולנו בהיי טק משקשקים. ביום חמישי, קיבלתי טלפון מהמזכירה של הבוסית, שהיא רוצה פגישה במשרדי החברה. שאלתי את המזכירה: יש לך מושג על מה הפגישה ? לא, היא לא יודעת. שאלתי: אולי אפשר לעשות את זה טלפונית ? היא נדהמה, אתה רוצה שאשאל אותה ? אמרתי לה : כן, למה לא . זה קשה לי לבא. וכבר המוח מתחיל לדמיין כל מיני מחשבות, היא בטח רוצה להכין אותי לקראת פיטורים . ככה זה. המצב בשוק על הפנים. כל אחד חושש למשרתו. אף אחד לא בטוח. בינתיים, היא לא חזרה אלי, כך שאין לי מושג מה רצתה הבוסית. מה קורה איתך ? איך עבר המיון השני ? את היא אחת העם ?

נדמה לי שאת מתבלבלת עם סימן הפרצוף. חיוך, זה ככה: (-: עצוב זה ככה: )-: אז אם אומרים בוקר טוב , צריכים לשים פרצוף שמח. וכשאומרים משפט עצוב, אז שמים את הפרצוף העצוב. קפיש ?