חשבון נפש

חשבון נפש אתה בן 19, לפני שלוש שנים נפגשת לראשונה עם עולם ההומואים. זה היה בהישי, בר להומואים בת"א. מאז עברת המון בחיים. שמעת סיפורים מכל הסוגים. פגעת באנשים, פגעו בך. היית ילד נשי, צעקני. התבגרת, התמתנת. בגיל 17 החלטת להזיז את חיי ת"א הצידה ולהתמקד בקריירה. היה לך חבר, הייתם יחד חצי שנה. עבדת איתו, עבודה שלא מביישת גברים עם משפחה וילדים. כתבו עליך בעיתונים, היית מעניין. מעולם לא נטשת את עולם ההומואים. הומואים תמיד היו חבריך הטובים ביותר. חברים טובים? כנראה שמעולם לא ידעת מזה חבר טוב. בעיניך חבר טוב זה אחד שכיף לך לצאת לבלות איתו. וזהו. נשמע עצוב נכון? כנראה שבאמת ככה זה היה. בגיל 18 התגייסת. לא רצית להפוך לחייל. פחדת. מעבר לפחד שמא יגלו שאתה הומו לא רצית להפסיק את הנאות החיים. לא רצית לעצור את הקריירה שלך, לשלוש שנים לפחות. ניסית להתחמק מהשירות הצבאי. גייסו אותך לשרות קרבי. חשבת שסוף העולם ממתין לך מעבר לפינה. נפרדת מהחבר הרביעי שהיה לך עד עכשיו. הייתם שנה ביחד. חשבת שחבר וצבא לא הולכים יחד. חייך כחייל קרבי הרחיקו אותך מעולם ההומואים התל-אביביים. לא התנגדת לריחוק הזה. ניתקת קשר עם רוב ההומואים שפעם היו "חבריך הטובים" והמשכת לחיות את חייך, כמעט לבד. היום אתה כבר קצת יותר משנה בצבא והחלטת שאתה שוב מחפש אהבה. אחרי חודשים ארוכים של סטוצים החלטת שבא לך על מישהו קבוע. עכשיו אתה בבעיה חדשה; מי ירצה להיות חבר שלך בתנאים האלו? אתה בא פעם בשבועיים הביתה. אומנם את חייל קרבי, הפנטזיה של רוב ההומואים, אבל כנראה שהפנטזיה מסתכמת בסטוץ ללילה. ובלילה הבא? זין אחר או מישהו אחד שיספק את אותו הזין ליותר מסוף שבוע, אחת לשבועיים. אתה יוצא עם חברים. מבלה, רוקד, מזדיין. פתאום באחד ממקומות הבילוי אתה מכיר מישהו. יוצא איתו פעם, פעמיים, שלוש ואז... אז הוא טס. עוד לפני שבאמת הכרת אותו הוא טס. כל מה שנשאר לך ממנו זה זיכרונות; איך הוא מחייך, מוצץ, מדבר. איך ישבתם, אתה והוא, מחובקים כל הלילה. עוד לפני שהספקת להתגעגע נשלחת אליך הגלויה הראשונה ואז מגיע טלפון ממנו, ועוד אחד ועוד... הוא מספר לך כמה הוא נהנה וכמה אתה חסר לו. כל מה שנשאר לך זה להתאהב בו. להתאהב בו? לא מדויק. אחרי הכל אתה מכיר יותר את סגנון הכתיבה שלו מאשר אותו וסך הכל מה שיש לך ממנו זה תמונה אקראית שהוא שלח לך. אבל כשהראש רוצה לאהוב אתה תמתין לו שישוב. תמתין חודשיים תמימים ולא תנסה לפתח קשר עם מישהו אחר. כמובן שתזדיין עם אחרים, אחרי הכל אתם לא חברים, וחודשיים זה הרבה זמן, אבל אתה תמתין. תמתין שהאביר על הסוס הלבן ישוב אליך ויחבק אותך כמו פעם ואז כל מה שנשאר זה להדפיס הזמנות לחתונה. את הזמן אי אפשר לעצור. הוא חוזר. אתם נפגשים וכבר בפגישה הראשונה אתה מרגיש שמשהו לא בסדר. אתה נותן לזה עוד צ'אנס. אחרי הכל הבן אדם רק חזר לארץ. יום למחרת הוא מעדיף להיפגש עם חברים שלו ואותך משאיר בבית, לבד. אז מה אם אתה חוזר פעם בשבועיים הביתה. אתה מתוסכל. לפעמים נדמה לך שכשהיה בחו"ל קיבלת יותר תשומת לב ויותר מחמאות. כמעט קנית לו כרטיס טיסה חזרה לחו"ל אבל אתה מחליט לתת לזה צ'אנס אחרון בפעם הבאה שאתה יוצא הביתה. שבועיים עוברים ואתה מצפה שהבן אדם התאפס עם עצמו ויחזור להיות אותו אהוב שזכרת. אתם יוצאים יחד. הוא מדבר, לא מפסיק לדבר. לא נעים לך לעצור אותו אז אתה מוצא את עצמך מסתכל עליו ומאזין לשיחה של הזוג שלידכם. נושאי השיחה שלכם מצטמצמים ופתאום הוא משעמם אותך. משעמם אותך? רק אתמול דמיין לעצמך איך אתם חולקים יחד את הוצאות הבית המשותפות. אתה מחליט שזהו, נשבר לך. אתה מחליט לגמור איתו אבל, אבל אתה בעצם עדיין ילד. אתה לא בדיוק יודע מה לעשות ואיך אומרים "תשמע, זה לא זה..." תמיד זכרת איך אמרו לך את המשפטים שכ"כ לא אהבת לשמוע; "זה לא אתה זה אני... אני עובר תקופה קשה... אני צריך זמן לעצמי...". אתה מחליט לגמור את זה בצורה מכוערת. אתה מתקשר לחבר הכי טוב שלך ומבקש ממנו להתקשר לאביר שלך ולבקש ממנו שימצא לו נסיך חדש. אתה מבקש להימנע מהסברים שסתם יביכו אותך ולכן מאותו חבר אתה מבקש למסור לאביר שלא ייצור איתך קשר יותר לעולם. מניאק? אולי. אתה פשוט לא יכול לסיים את זה בדרך אחרת אז אתה מנחם את עצמך ואומר שזאת הדרך הטובה ביותר בשבילו (ובעיקר בשבילך) לסיים את זה. ועכשיו, שוב אתה לבד. רק נפרדת מהאביר התורך וכבר מצאת לך זיון. כן, עוד זיון. אתה יושב, בגיל 19, אחרי שכבר כמעט שום דבר לא יכול לגרום לך ריגושים מיוחדים. אתה מביט בתמונות העירום שלך שתלויות בחדר. מביט ומחייך. חושב על העולם ואיך אתה, כן אתה, קשור אליו. מחר אתה חוזר לצבא. שוב אתה מתנתק מהעולם לשבועיים. מתנתק מהעולם, זה מה שקורה שאתה בצבא. אתה לא אותו נער תל-אביבי יפיוף שעושה מה שבא לו. אתה החייל השקט שעושה מה שמוטל עליו. החייל השקט הזה הוא אני, ברגעים של חשבון נפש. נכתב ב 11.6.200 נלקח מתוך "מיומנו של חייל קרבי" . כל הזכויות שמורות.

מקווה שתחזיק מעמד עוד שנתיים ותרגיש אחרי זה עוד יותר מחוזק, תודה לך על שיתוף והצצה לעולמו של חיל,בחור,הומו. אני לא רואה הבדל ברגשות בוכמיהה לקשר טוב מעניין ומספק בניך לבן חיל רגיל. אבל למה המין כמו שזה ניראה בסיפורך לפחות ,תופס מקום ניכבד ונירחב מהחיים. כן אני רואה את שימחת החיים ואת העצב מיתערבבים יחד ,ואתה מיתמודד דיי בסדר. מאחלת לך מציאת תאום ריגשי ואהבת אמת,באמת ח.