פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום רב, אני פונה אליכם כדי לקבל עצה לגבי בני הקטן. אובחן אצל בני בקע מפשעתי שיש לתקנו בניתוח. הילד מאוד חכם ובוגר ,מזה מס' שבועות הבחנו בנפיחות במפשעה שלעיתים נראתה ולעיתים נעלמה ולצערנו הוא אכן כאמור ,צריך לעבור ניתוח.במהלך השבועות הללו ,בעלי ואני נגענו במפשעה שלו כמה פעמים ובני כעס על זה וכשסיפרתי לו שנלך לרופא שיבדוק ,אמרתי לו שהרופא יבדוק ויגיד שהכל בסדר ולא ניגע בזה יותר.עוד אצל הרופא ,הוא שאל את הרופא אם הוא בסדר והרופא ענה לו שהוא בסדר גמור וכשחזרנו הביתה ,הודיע לי שהוא בסדר גמור ואנחנו לא ניגע לו שם יותר כעת אנחנו לקראת קביעת תור לניתוח ואנחנו אובדי עצות מה לומר ואיך להסביר...על עצם הניתוח והפצע שיהיה ,על הימנעות כחודש מפעילות מאומצת ... כפי שציינתי ...אי אפשר לספר לו סיפור ...הוא מבין הכל,מעבר לגילו. תודה ומתנצלת על האריכות !

שלום, אני אמא לילד מקסים וחכם בן 4, אני ואביו התגרשנו לפני שנתיים. תמיד הבן שלנו היה בעודף משקל ולפני כשנה רופא המשפחה שלח אותנו להתייעצות אצל דיאטנית, שהתחלנו אצלה תהליך והפסקנו באמצע (משקלו בגיל 3 תאם למשקלו של ילד בן 6, פי 2 מגילו בעצם). שמנו לב שהילד שלנו אוכל בלי סוף למרות שהוא אוכל יותר ממה שאדם בוגר אוכל ונראה לנו שלא מדובר ברעב פיזיולוגי אלא יותר רגשי ואז מתחיל מאבק על אוכל - אנחנו מנסים לעצור אותו והוא ממש יכול להיכנס להתקף זעם אם לא נותנים לו את התוספת של האוכל שהוא רוצה. עשינו לו בדיקות דם והן יצאו תקינות כך שלא מדובר במשהו פיזיולוגי. הייתי רוצה לשמוע מה דעתכן בנושא, האם בגיל כזה יכולה להופיע אכילה רגשית ? אני חוששת שאני גורמת לילד נזק מכך שאנחנו כל הזמן עסוקים איתו באוכל ומגבילים אותו. אשמח לדעתכן

שלום רב, שמתי לב שבתי בת 4.5 כמעת לא משחקת בגן עם ילדים.ביומי הולדת ובחגים כשאנו מגיעים ביחד עם ילדי הגן ,היא נמצאת רוב הזמן לידינו (הורים),היא רוצה להגיע למקומות האלו,אך כמעת לא משתתפת ביחד עם ילדים מהגן. גננת בגן עירייה מספרת שרוב הזמן בגן היא לידה ולא משתתפת פעולה ברוב הפעמים.מתבודדת ו יחסית סגורה. מה ניתן לעשות ,האם התנהגות הזאת תקינה. אשמח לתשובתך. בתודה.

שלום, בתי בבית מתנהגת רגיל משתפת פעולה,משחקת עם אמא ואבא. בגן ציבורי משחקת ,אך לא הרבה ביקר עם ילדים שהיא מכירה. בדרך כלל היא לא משחקת עם ילדים שלא מכירה.כאשר יש ילדים הנדנדה או מגלשה היא מסרבת לשחק שם או מעדיפה לותר .חשוב לציין שהיא משתפת פעולה עם ילדים שמכירה, אך לא תמיד.היא מפחדת לשחק עם זרים .לפעמים היא יכולה לשחק ,אך קרובי משפחה צריכים להיות בקרוב. לפעמים היא גם לא רוצה או מסתבת להיות עם סבתה וסבה ,תלוי במצבי רוח.מאוד קשורה להורים.מה מלצתך. או מה ניתן לעשות והאם זה תקין. בתודה.

שלום, אני מטפלת בשתי בנות מקסימות-תינוקות בת שבעה חודשים ובאחותה בת השבע (בתינוקת כל השבוע ובגדולה פעמיים בשבוע למשך מספר שעות.) אני מרגישה שבחודש האחרון הגדולה מתייחסת אליי באופן שונה- היא מחמיאה לי באופן מוגזם, קוראת לי "ממי"/ "חמודה"/ "מותק". היא לא ראתה את אימה ארבעה ימים ולמרות זאת,כשאימה חזרה היא לא רצתה שאימה תיקח אותה מבית הספר ותעזור לה בשיעורים אלא רק אני. היא רוצה לקנות לי דברים מכספה ושואלת אותי אם אני רוצה את הכסף שיש לה ואפילו אתמול כשהלכתי היא רצה אליי לרחוב,בכתה וחיבקה אותי ולא רצתה שאלך :( נשארתי עימה עוד קצת ואז כשהייתי בדרכי הביתה קיבלתי הודעה מאביה ששכחתי את המשקפיים היא ממש בכתה כי היא חוששת שלא אראה טוב בלי המשקפיים. היא כל הזמן שואלת מתי אלך וקשה לה לקבל את זה. תמיד היינו ביחסים טובים אבל אני לא מצליחה להבין מה קרה לה לאחרונה שהיא כל כך נקשרה אליי, זה מאד מחמיא לי ומחמם לי את הלב שהיא אוהבת אותי ככה אבל קשה לי עם זה כי לדעתי זה פוגע בה. אני בעצמי מרגישה שהרבה פעמים בחיי נקשרתי לאנשים הלא נכונים וזה לא עשה לי טוב.. אני אוהבת את הבנות מאד ולמרות שזה מחמיא לי האני מעדיפה שהילדה תראה בפרופורציות את הדברים ולא תיקשר אליי יותר מדי.

אני מסכימה עם מה שכתבת אך ראיתי את הדברים באופן שונה לגמרי וכעת מה שכתבת בהחלט הרגיע אותי . בכל מקרה, בימים האחרונים החיבה המוגזמת התמתנה ואני מקווה שכך יישאר.. תודה רבה!

אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג/ית ילדים לבן 3.5 באזור פת בתודה מראש, סיון

שלום סיוון, למרות הרצון לעזור, ובהתאם למדיניות האתר, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אפשר לנסח הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. רופא הילדים שלכם הוא כתובת טובה בדר"כ למידע כזה. בהצלחה ליאת

שלום רב,יש לי ילד מקסים בן 10 ...בזמן האחרון לא רוצה לישון במיטה שלו בלילה ומתחיל לבכות שהוא רוצה לישון איתנו..דבר שלא היה אילולא האזעקה שנישמעה לפני כחודש ביום העצמאות....הדבר הקצין לאחרונה עם כאבי בטן וכאבי ראש באמצע הלילה....אני כבר חסרת סבלנות לפעמים אך מנסה להסביר לו כל הזמן שאנחנו לידו והכל בסדר..מה עושים ??? תודה.

שלום קרן, לא ציינת האם אתם מאפשרים לו לישון במיטתכם. בכל מקרה, במקרים של חרדה ומצוקה, אפשר להתארגן לתקופת מה (שבוע, שבועיים ואפילו שלושה), שבה אחד ההורים יישן לצידו של הילד בחדרו שלו, עד שיתרגל לישון לילה מלא ללא יקיצות. שיחות והסברים בדר"כ אינם עוזרים, אם בסופו של דבר אתם מאפשרים לו לישון איתכם. הגמילה חייבת להיעשות בנחישות ואסרטיביות, אך גם תוך התחשבות בפחדים שלו. אנא, קראי גם את תשובתי לגלית, חמש "קומות" מתחתייך, כאן בפורום. בהצלחה ליאת

שלום רב! ברצוני לשטוח בפניך את הבעיות הקשות שיש לי ולבקש את דעתך אולי תוכלי לעור לי. אני נשואה + 2 בעלי ואני לא מסתדרים כל כך אבל ממשיכים. בני ילד מחונן שהיה אלוף בקנה מידה ארצי בתחום השחמט הגיע לתוצאות מצוינות והיו המון קונפליקטים בין הדרישה שבעלי דרש ממנו לבין מה שהשקיע בפועל עד שבעלי הפסיק לאמן אותו. (הוא כרגע ממשיך עם מאמן שליווה אותו לאורך כל הדרך) מאז בעלי לא מדבר איתי ועם בני אלא רק עם ביתי - כבר חודש. בני עלה השנה לחטיבת הביניים אף פעם לא השקיע יותר מדי בלימודיו והוציא ציונים מעולים. השנה איני רואה אותו מכין שיעורים אך מרבית ציוניו טובים למעט 2 מקצועות. תמיד היה ילד חברותי עם חברים אך השנה יש לו חברים אך הוא אינו נפגש איתם. לדעתי לא טוב לו בבית הספר החדש אך הוא אומר שטוב לו. מה שבעיקר מפריע לי ואני מתפוצצת מכך הוא שכאשר הוא חוזר מלמודיו בשעות הצהריים הוא מתחיל לשחק במחשב למשך שעות מרובות וכל נסיונותי להקים אותו משם ללא הועיל. אני יודעת שיש אפשרות להגביל אך איני טובה במחשבים ולשם כך עליי לפנות למי שמתעסק בכך. כואב לי הלב לראות אותו כך מכור למחשב ללא חברים ללא עניין בחיים סתם יושב מול המחשב ומשחק אותו משחק מחשב דבילי ללא הועיל שוחחתי אית אך לשווא מה לעשות? בעלי לא מדבר איתו ואיתי וכך רק אני מתמודדת איתו לבד ומתפוצצת מעצבים. מה עליי לעשות?

שלום חני, את צודקת מאד. יש כאן באמת אוסף של בעיות, גם בזוגיות שלכם, גם בעמדה ההורית שלכם מול הילדים, וכרגע גם בעיה רגשית אצל בנך - וזה כשלעצמו אינו מפתיע לאור מה שאת מתארת. נדמה לי שעצה אינטרנטית עלולה להחמיץ את המורכבות של הדברים. יש כאן כרגע נער שאביו מתנכר אליו חודש ימים, ואמו אינה מסוגלת לשמש דמות סמכות. כדי להגביל את שעות המחשב שלו (לא בטוח שצריך) לא מוכרחים להבין במחשבים, אלא רק להחליט ולבצע. בתוך כל המהומה הזו, עם או בלי קשר לקואליציות המשפחתיות שנוצרו, הילד שלך פחות משקיע בלימודים, ואיכשהו אני יכולה להבין אותו. באווירה כה מתוחה קשה למצוא פניות ונחת. אני באמת חושבת שיהיה לכם קשה לבד, וממליצה בכל לב להגיע להתייעצות עם איש מקצוע (פסיכולוג קליני, או מטפל זוגי/משפחתי), שיוכל לעזור לכם לשפר את התקשורת בבית, לפעול במשותף כהורים סמכותיים ואחראיים לשני ילדיכם, ולעבוד על הזוגיות שלכם. מעודדת אותך לפעול ללא דיחוי, ולהחזיר לכולכם איכות חיים. בהצלחה ליאת

הצעיר מהשלושה (בן 10) אינו רוצה ללכת לאביו, וכשאני מכריחה - יוצר מניפולציות כדי לחזור אלי. לא מוכן להסביר מדוע. אובדת עצות... מה לעשות???

שלום הדר, הדעות חלוקות בעניין זה. יש פסיכולוגים שימליצו להתעקש, ויש כאלה שיעדיפו לוותר לילד שמסרב ללכת לאחד ההורים. בגדול, חשוב לנסות ולהבין מה נח תחת הסירוב שלו, והאם אפשר לטפל בזה. לעתים, הסירוב ללכת להורה אחד משקף משאלה לא מודעת של ההורה השני, שמקורה בחרדה או כעס. לפעמים הסירוב קשור לפנטזיות של הילד על מה שיקרה בהיעדרו (אולי אמא תישאר לבד ותהיה עצובה, אולי יבוא גבר אחר, וכד'). לפעמים, הילד מגלה שהסירוב שלו ללכת לאבא גורר ניסיונות פיצוי וריצוי מצד האב או בני משפחתו. גם במקרה כזה, המוטיבציה של הילד לא ללכת ברורה. אם תבינו מנין זה בא, יהיה קל יותר לפעול. כרגע, אם חשוב לכם שיילך לאביו, אל תיכנעו למניפולציות, גם במחיר של בכי (בהנחה שאתם יודעים שלא מדובר בסבל יוצא דופן עבורו). אם, לעומת זאת, קיימת חרדה או מצוקה רגשית אחרת שמתעוררת בעקבות השהות בבית האב, אפשר לוותר לזמן מה, ולדאוג לטפל בבעיה ולעזור לילד לשוב ולבטוח באביו. הכתובת היא פסיכולוג ילדים, שיוכל גם להנחות אתכם כיצד לעמוד מולו ללא רגשות אשמה. בהצלחה ליאת

שלום רב! מדובר בביתי בת ה-4.5, אחיה הבכור הוא ילד דומיננטי מאד היפראקטיבי, ולפני חודשיים נולדה לה אחות. בסך הכל הבית די רגוע, השגרה נשמרת ואנחנו משתדלים מאד לתת לשני הגדולים תשומת לב כמה שניתן ולשמור עדיין על הגבולות הישנים. עדיין - ביתי מציגה 2 התנהגויות בולטות וחדשות, אחת זוהי התנהגות "בוסית" בעיקר מול חברות, היא צריכה להחליט, על פיה ישק דבר... והשניה היא רגישות קיצונית, נעלבת מדברים פעוטים ולפעמים נדמה כי מכניסה את עצמה למצב של יבבות ולא מצליחה לצאת ממנו... גם כשאני מודעת לזה ומנסה לעזור לה זה קשה מאד. לפני שנולדה התינוקת היא היתה כמעט בלי יוצא מן הכלל ילדה נהדרת, טובת לב, שמעסיקה את עצמה, אהובה ומתחשבת בחברותיה. אני מניחה שהזמן יעשה את שלו אך האם ניתן לעשות משהו על מנת לעזור לה לחזור לעצמה?? תודה רבה רבה!

שלום תמר, כמו שאת אומרת נכון, מדובר כנראה בתגובה רגרסיבית וטבעית ללידת האחות. ההתנהגות שלה עם החברות משקפת את הניסיון שלה להחזיר לעצמה את המעמד והביטחון, ואחרי הכל, בשביל זה יש חברים :-) נסי לתווך בעדינות בסיטואציות קיצוניות, ולוותר כשזה לא נורא. זה יעבור. בעניין היבבות, אפשר להתייחס לזה כאל התנהגות נסיגה, הצורך לחזור ולהיות קטנה ו"מטופלת" על ידכם כבעבר. נסי לגרום לה לראות את יתרונותיו של הגיל הבוגר, ולצ'פר אותה על כל התנהגות בוגרת ומאופקת. עם זאת, כשהיא מייבבת, נסי להיענות לצורך שלה להיות "קטנה", מבלי להיאבק בזה. נחמי אותה בזרועותייך, וגלי הבנה לכאבה ותסכולה. הימנעי מניסיונות לפצותה או לפנקה בתגובה לבכי, כדי לא להפוך אותו לעניין כדאי. זה באמת יעבור... שבוע טוב ליאת

לאחרונה נחשפתי לשיחות שבתי בת ה 13 עורכת בווטסאפ עם החבר שלה ועם חבר שלו (שניהם בנים בכיתה שלה). היא לא יודעת שאני ראיתי את השיחות. השיחות הן בעלות אופי מיני בוטה. "סקסטינג" שמתאים לגיל 20. היא אפילו שולחת תמונות בהן היא מעורטלת חלקית. כבר אמרתי לה מספר פעמים לא לשלוח תמונות בעייתיות אבל אני רואה שזה לא עוזר. כנראה הלחץ מהחבר עושה את שלו. אני מאוד חושש שהיא תתחיל לקיים יחסים בגיל מוקדם מאוד או שהיא "תשטרלל" עם בנים בכיתה. בתי היא ילדה מאוד אינטלגינטית והיא בכיתת מחוננים. היא מאוד מקובלת בכיתה שלה ויש לה המון חברות. היא זוכה לאהבה בבית ויחס רב. ניסיתי לדבר איתה על הקשר שלה עם החבר שלה אך היא מתחמקת מייד. אני לא יודע מה לעשות. מה לעשות? איך לדבר איתה מבלי לחשוף את העובדה שראיתי את השיחות ללא ידיעתה? אבא דואג

שלום רב, אכן דילמה. אתה יודע, לפעמים ערכים מוסריים חשובים מתנגשים אלה באלה, ועלינו להכריע מה חשוב ממה. אתה מבקש, בצדק, לשמור על כבודה ופרטיותה של בתך, ולצד הרצון הזה קיימת החובה לשמור עליה (גם מעצמה). תוכל לנסות לדבר איתה בצורה יותר ישירה על הנושא, כעל "תופעה שמדאיגה הרבה הורים". תוכל לספר לה על תוצאות אפשריות של התנהגות לא זהירה, על בנות שגופן ופרטיותן חוללו ברשת, ועל מה שבנים חושבים באמת על בנות קלות להשגה. נסה לשמור על גישה חברית ופתוחה, ועודד אותה לשתף אותך בדעותיה ומחשבותיה. מנגד, קיימת גישה שאומרת, שעם כל הכבוד לפרטיות, מרגע שנחשפה התנהגות כזו, על ההורים לנקוט פעולת מנע אקטיבית, כולל החרמת הטלפון או הפיכתו גלוי וזמין להשגחה שלהם. הדרך בה תבחרו קשורה לרקע התרבותי ול"אורך הפתיל ההורי" שלכם. אני מעדיפה את הדרך הראשונה, אך לא בטוח שהיא מתאימה לכל הנסיבות. מה שברור, שיש טעם להדק את ההשגחה ולהרחיב את ההסברה והליווי שלה, ככל האפשר תוך מתן כבוד ושמירה על תקשורת פתוחה וחמה. קחו אוויר, היא רק מתחילה את גיל המרד... :-) בהצלחה ליאת

בוקר טוב, אודה לעזרתך, יש לנו 3 ילדים גילאים:9,6.5 ו שנתיים . בני בן 6.5 מתעורר בלילה ומעוניין לבוא לישון אצלנו, אני מסבירה לו שאין אפשרות ולכל אחד יש את המיטה שלו. קשה לו לקבל את זה ולא מוכן ללכת למיטתו קם כל 10 דקות בטענה שרוצה לישון אצלנו אני מרגישה כמו תקליט שבור . הנושא מכביד עליי ועל בעלי לא יודעת כיצד לנהוג ולמה כך מתנהג. לאחר שיחות של כשעתיים נרדם ל5 שעות אני ובעלי יוצאים מהשינה. אודה לעזרתכם

שלום גלית, כמעט לכל ילד יש תקופה של פחדי לילה או יקיצות ובהן חיפוש קרבתו של ההורה. לפעמים, גם בשל רגשות החמלה הטבעיים וגם מחמת העייפות, אנחנו מתירים להם להיכנס למיטת ההורים. מאימתי שהאפשרות הזו נכנסה כאופציה, רוב הילדים יתקשו לוותר עליה. הוויכוחים הליליים והשיחות אינם יעילים בדר"כ, בהיותם מתישים את ההורים, וגורמים להם לכניעה או לעוינות. ולכן, כצעד יעיל, אני מציעה להורים להיענות לצורך של הילד, לדאוג למזרן בחדרו, ולשכב לצידו בלילות הפחד. אפשר להחליט מראש על תקופה של שבוע-שבועיים (החליטו על כך ביניכם, מבלי לשתף בכך את בנכם) שבהם אבא (ברור שאבא, כי הוא פחות מפונק, נכון?) יישן לצד הילד כל לילה, כל הלילה. תקופה כזו יכולה להרגיע את ילדכם, ולאפשר לו לשבור את דפוס היקיצות ולהיגמל ממנו. כשהילד יחזור לישון רצוף, וזה קורה בדר"כ די מהר, אפשר לחזור לשגרה. יש בזה מידה של אי נוחות, אך מדובר בסידור זמני שיחסוך מכם את העייפות והכעס. אפשר כמובן לנקוט גם בצעדים עקשניים יותר, כמו החזרתו שוב ושוב למיטה שלו, אך קחו בחשבון שגישה כזו תשאיר אתכם ערים למשך מספר לילות. גם זה בדר"כ עובד, אך רק אם לא תישברו. בהצלחה! (וליל מנוחה) ליאת

היי, יש לי ילד בן שלוש וחצי ילד מאוד חכם, רגוע, מפונק, שמח מאו, אוהב חברה מסתדרת עם כולם אבל יש בעייה אחת שמפריעה לי אצלו הוא מתחצף ומשתמש בידיים.... בגן הוא מתנהג למופת הגננת אומרת שהוא ילד מדהים.

שלום ליז, ילד ש"מתחצף ומשתמש בידיים" עושה זאת בדר"כ משתי סיבות. האחת, קשורה להיעדר מיומנויות של וויסות רגשי. כלומר, ילדים בגיל הרך עדיין מתקשים לשאת מצבי תסכול ולעדן את הזעם והתוקפנות שלהם. התוקפנות שבגיל בוגר יותר תקבל ביטוי מילולי או עקיף, הודות לשליטה טובה יותר בדחפים, נראית בגיל הזה גולמית מאד, יצרית מאד ואף אלימה. כדי שהילד ילמד לעדן את תגובותיו, נדרשת נוכחותו המתווכת והמרסנת של המבוגר, שמציב את הגבול בצורה נחרצת ועקבית. כאן, למעשה אני מדברת על הסיבה השנייה להתנהגות שאת מתארת: הילד שלך מתחצף ומרים ידיים פשוט כי זה אפשרי מבחינתו ומבחינתכם! העובדה שבגן הוא מתנהג למופת, מעידה על כך שהוא יודע להבחין היטב איפה הוא יכול ואיפה אינו יכול לנהוג באלימות או בחוסר כבוד. השתמשי במידע הזה, כדי לחדד עבורו את הגבול. כך, למשל, עליו ללמוד שבכל פעם שהוא מדבר אלייך בחוצפה, הוא יפסיד אותך, את חברתך, את הרצון הטוב שלך ואת נכונותך לצ'פר אותו בנדיבות. בדומה, דאגי שלעולם לא ירים יד עלייך או על אביו, ואם זה קרה, התרחקי ממנו ושמרי על קרירות לזמן משמעותי, כדי שילמד שלהתנהגותו יש מחיר. שימי לב שאיני מדברת על ענישה, אלא על סנקציה טבעית פשוטה ומובנת: כשאתה מכה - אני לא חברה שלך! זה מסר פשוט, הגיוני וברור. חושבת שתצליחי? :-) ליאת

שלום רב, בני בן 11.5 לומד בכתה ו תלמיד טוב מאוד.הבעיה מתחילה בהתנהגות שלו שהיא ילדותית מאוד לגילו הוא ילד סנדביץ בין אח גדול בן 15 וילדה בת 8. הוא מתבכיין כמו ילד בכתה א החל ממקום ישיבה בשעת הארוחה וכלה בהפסד במשחקים. החיים שלו ושלנו צריכים להתנהל בצורה כזאת שהכל צריך להיות לטובתו ואם זה לא כך הוא מתלהם וצועק וזה לא נעים איתו אנחנו מתעצבנים עליו והוא עלינו.אציין שתחומי העניין שלו לא תואמים לבני גילו הוא מאוד אוהב לראות טלויזיה בעיקר תוכניות מצויירות אוהב בעלי חיים צמחים פרחים ופחות במשחקי בנים שתואמים את בני גילו.הקשר שלו עם הבנים בכתה הוא שיטחי מאוד אין לו חברים שמגיעים אלינו והוא נפגש עם מספר מצוצמם עם חברים בביתם אך ממש לעיתים רחוקות כי אנו מפצירים בו. עושה רושם כי אין לו צורך בחברים.הוא רב עם בני המשפחה כמעט על שטות ומאוד קשה לנהל אורח משפחתי רגוע בבית . בדר"כ לאחר שהוא רב ונרגע הוא יודע לבוא להתנצל אך זה לא עוזר שכן דקה אחרי הוא יכול לחזור על אותה התנהגות. בעלי ואני מאוד מיואשיים ולא יודעים כיצד להתנג איתו. אודה בבקשה לעזרה.תודה

שלום טל, "יש הרבה דרכים לרומא", אומר הפתגם הידוע, ובדומה, גם לתמונה רגשית-התנהגותית של ילד מסוים יכולים להיות מספר נתיבי התפתחות אפשריים. גם במקרה שלכם, אני מרגישה שהתמונה מורכבת מכדי שאוכל לספק הסבר אחד מספק. לא ברור האם מדובר בילד "מפונק" שאינו מתמודד עם תסכולים, ילד עם קשיים התפתחותיים-תקשורתיים או אולי ילד עם מיומנויות חברתיות לקויות. לפעמים זה יכול להיות קצת מכל דבר, ואולי בכלל יש משהו אחר. כמובן שהמידע שאת מביאה לכאן הוא חלקי, ולכן קחי הכל בעירבון מוגבל. באופן כללי, כאשר ילדים נוטים להגיב בבכי או התקף זעם למצבי תסכול, ראוי לברר מהי העמדה ההורית והאקלים המשפחתי בבית. האם ההורים מוותרים לילד כדי לחסוך ממנו (ומעצמם) את הבכי או הצעקות? במקרה כזה, אפשר להבין מדוע הילד ממשיך "להתבכיין". זה פשוט מועיל מבחינתו. האם מדובר בילד שלא למד להתמודד עם אכזבות, פשוט כי הוא קיבל כמעט כל מה שרצה? האם קיים אצל ההורים צורך לפצות את הילד על משהו שחווה בעבר? האם ההימנעות החברתית היא חלק מאותה תמונה (קושי להתמודד עם הפשרות והוויתורים שמכתיבים החיים החברתיים) או אולי בעיה בפיענוח סיטואציה חברתית? האם הבחירה בעולם תוכן ילדותי ולא תואם-גיל היא חלק מבעיה רגשית, או אולי משהו התפתחותי? בקיצור, אני מציעה שלא להתייאש, אלא לפנות להתייעצות עם גורם מקצועי, פנים אל פנים, ולהיעזר. במקרים מסוימים, גם הדרכת הורים מכוונת מספיקה כדי לחולל שינוי משמעותי. בהצלחה ליאת

בתי בת 3 וכבר קרוב לשנה היא יושבת בפישוק כשהברכיים כלפי חוץ ומקפיצה את אגנה מעלה מטה ללא הפסק בערך 10 דקות עד חצי שעה. כך כמה פעמים ביום. אינני יודעת אם היא מתנהגת כך בגן. בהתחלה שמנו לב להתנהגות זו רק בזמן עייפות והיום זה קורה בתדירות גבוהה יותר לאורך היום כמעט בכל הזדמנות. זה נראה כמשהו אובססיבי וכמו מדיטטיבי שמאפשר לה להתנתק מעשייה או משחק כשאני מציעה לה.האם להעיר לה? איך מפסיקים התנהגות כזאת?

שלום אורה, לא ברור אם מדובר באוננות או בפעילות מרגיעה אחרת. יש ילדים, במיוחד פעוטות בגיל הרך, שמפגינים התנהגויות ריתמיות, כמו נענוע הגוף או הראש בניסיון להירגע ולפרוק מתח. כך או כך, אפשר לעודד אותה לעשות זאת רק בחדר שלה, ולא בנוכחותם של אנשים אחרים, אם את סבורה שיש מכך משהו מביך עבורם/עבורה. ההתנהגות תיפסק כשיהיו לה דרכים מעודנות יותר להירגע, כשתגדל קצת. בברכה ליאת

יש לי ילד בן 6.9 שכל דבר שמבקשים ממנו לעשות יש לו תירוץ למה הוא לא יכול לעשות...כבד לו, הוא לא יודע, לאמבין , לא הוא עשה לא הוא שיחק וכו. כשאנחנו כועסים עליו אז הוא מתחיל לבכות ואז התירוצים מתגברים ל אני מפחד ללכת לבד לחדר, אני אפול, אני לא יודע וכו. בסופו של דבר אנחנו מתעייפים כבר מלשמוע תירוצים... ואז או שאחיו הגדול עושה במקומו או שאנחנו כועסיםעליו ושולחים אותו לחדר... מעטות הפעמים שבסופן עושה את שביקשנו... מה אפשר לעשות כדי שהתירוצים יפסקו...?

שלום, ילדים בדר"כ אינם מבזבזים זמן על אסטרטגיות שאינן עובדות. כפי שאת מציינת בעצמך, התירוצים הם דרך יעילה בעזרתה מצליח (!) הילד שלך להימנע מעשייה. או שאחיו פועל במקומו, או שהוא נשלח לחדרו (עונש מפוקפק ומאד לא יעיל). אם הילד שלך ייווכח שבכל פעם שהוא מתחמק ממטלה יהיה לזה מחיר ממשי, או - לחילופין - שיהיה לו כדאי יותר לשתף פעולה, המצב ישתנה. אין כוונתי שתחפשו עונש כבד יותר, אלא שתחפשו בדרך יצירתית "תוצאות טבעיות ומיידיות" לכל התנהגות, חיובית או שלילית. למשל, אם אינו מוכן לעזור לסדר את החדר, תוכלי להחליט שאינך נכנסת לשם ("כי לא נעים לי") מה שייאלץ אותו לחפש את הכביסה הנקייה במקום אחר בבית, או לחיות בבלגן עד שיפעל בעצמו. דרך יצירתית אחרת, יכולה להיות טובה ויעילה רק אם מבצעים אותה ללא כעס כלל וללא שום נימה של "פעולת תגמול". תוכלי, למשל, להזמין את אחיו שעזר ופעל לקפה או גלידה איתך לבד. הסבירי שאת מצ'פרת אותו על המאמץ, ותשמחי לצרף גם את הילדים האחרים במידה ויפעלו בדרך דומה. חשוב לי להדגיש שפעולה כזאת חייבת להיעשות לא (!!!) כעונש לילד המשתמט, אלא כתגמול אמיתי לילד שהתאמץ. אשמח לשמוע איך הולך... בהצלחה ליאת

היי אשמח לקבל את עזרתך בנושא. הבן שלי הוא ילד חכם ונבון שבגן תמיד משתתף בכל הצגה או מפגש הוא יצירתי וחברותי אך משהו מטריד אותי וזה נושא הנשיכות . בשנה שעברה הגן שלהן היה מנוהל על ידי גננת שהיא קולנית ושבדיעבד התברר שהיא הייתה מאוד תוקפנית איתם וקשה.היו חילופים ושינויים והיום אין להם בצוות גננת אלה 3 סייעות מקסימות. מאז ומתמיד בני היה שובב ,אבל השנה הוא גם הפך להיות מעט אלים. הוא נושך ומרביץ כשלא מקבל את מה שרוצה או לחלופין כשהוא רואה ילד אחר או קרוב משפה שנוגע במשהו שהוא שייך לו.הוא דוחף אותו או צובט אותו. הגננת סיפרה לי השבוע שהוא נושך את עצמו המון את המשחקים ואת שרוולי החולצה יש לציין שהוא מאודדד קשור למוצץ שלו וכשהוא לא מקבל אותו או שאני מסבירה שמוצץ לוקחים רק בשינה הוא מתפרץ בזעם הוא מאוד בוחן את הגבולות שלי,לפעמים מקשיב לפעמים פחות . המטריד מכל הוא עניין הנשיכות העצמי שלו לדוגמא הם יוששבים במפגש כל הילדים והוא פתאום קם ונושך את הילדים. אשמח לעצתך בנושא אני מרגישה שהילד שלי עובר איזה תהליך אולי בעקבות השינויים בגן או משהו שקשור אליו אבל אני באמת לא מוצאת את הסיבה למה. יש לו אח בן שנה שהגננת חושבת שאולי שזה בגלל שבבית אנחנו מתרגשים שהקטן מתחיל ללכת ויש אליו יותר יחס אבל זה לא נכון כי אני באמת מחלקת את היחס שלי אליהם אני ממש אובדת אצות. תודה על ההקשבה.

שלום אורטל, נשיכות אינן שונות, מהותית, מכל התנהגות תוקפנית אחרת בגיל הרך. יש ילדים יותר "אורליים", שבאמצעות הנשיכות (גם נשיכות עצמיות או נשיכת דש הבגד) פורקים את התסכול והמתח, וחשוב להתייחס בהבנה, אך לא בהסכמה. כהורים, עלינו לעשות מאמץ לאמן ולתרגל את הילד במצבי תסכול, תוך שאנו מנחים אותו כיצד ניתן להגיב בדרך שאינה הרסנית לו או לסביבתו. הכוונה, כמובן, להצבת גבולות נאותה ועקבית, בבית ובגן. מצרפת לכאן קישורים לתשובות רבות שניתנו כאן, בפורום, לפניות דומות. אנא קראי אותן, ואם יהיו שאלות נוספות, את מוזמנת. הנה - http://www.doctors.co.il/forum-3284/message-69854#message-69854 http://www.doctors.co.il/forum-3284/message-52994#message-52994 http://www.doctors.co.il/forum-3284/message-26291#message-26291 http://www.doctors.co.il/forum-3284/message-22706#message-22706 http://www.doctors.co.il/forum-3284/message-3054#message-3054 http://www.doctors.co.il/forum-3284/message-75876#message-75876 http://www.doctors.co.il/forum-3284/message-83308#message-83308 בברכה ליאת

היי, בני עוד מעט בן חמש, לפני כחודש ניפצו לי את חלון הרכב בנסיון לגנוב אותו ולאחר מכן הסתובב הגנב בשטח ביתי- אך לא נכנס פנימה (יש לנו מצלמות אבטחה), בני היה עד לכל הסיטואציה של החיפוש במצלמות האבטחה והשוטרים שהגיעו לביתי. בשבועיים האחרונים בני מפחד להישאר לבד באזורים שונים בבית כאשר אחד מההורים לא נמצא איתו. בלילות הוא מתעורר בערך כל שעה ובא אלינו כשהוא אומר שהוא מפחד. כששאלנו אותו ממה הוא מפחד הוא אמר שהוא מפחד שהגנב יחזור. ניסינו להסביר לו שהגנב כבר בכלא והבית שלנו זה מקום מאוד בטוח שאף אחד לא יכול להכנס אליו כי יש לנו אזעקה וכלב מאוד גדול שהגנבים מפחדים ממנו. וגם הסברנו שהגנב לא רוצה לפגוע באף אחד שהוא היה רעב וחיפש אוכל ובגדים לילדים שלו אבל שום דבר לא עוזר. הפחד שלו להישאר לבד באיזורים שונים בבית מתרחש רק בבית שלנו ולא בבתים אחרים. אנחנו מדברים איתו על זה על בסיס יום יומי ורואים שהוא מאוד משתדל להתגבר על הפחד אבל עדיין הוא קם בלילות הרבה ומבקש לישון איתנו(מה שלא היה לפני כן). אודה מאוד לקבלת ייעוץ. אציין שיש לנו ילד נוסף בן שנתיים עוד מעט. תודה.

שלום ליטל, אחרי אירוע כ"כ בלתי נעים, תגובות כאלה הן צפויות והגיוניות, אפילו אצל מבוגרים. יכול להיות שבאופן כלשהו, הילד חש גם את חוסר הביטחון שלכם (שאולי התערער גם הוא במידה מסוימת בעקבות האירוע). לכן, אני מציעה לכבד את הרגישות, לעשות לה מקום, ולתת לזמן לעשות את שלו. הניסיונות שלכם "למכור" לו סיפור מרוכך על איש שחיפש אוכל לילדיו הרעבים, ללא ממש הולכים ביחד עם שוטרים ומצלמות אבטחה. גנבים הם עסק לא נעים - יהיו מניעיהם אשר יהיו - וכולנו מנסים לשמור על עצמנו ועל רכושנו באופן המיטבי. נדמה לי שזאת צריכה להיות רוח הדברים. משהו כמו - "זה באמת היה לא נעים לגלות שמישהו ניסה לגנוב לנו את האוטו, והסתובב בחצר. אבל אנחנו יודעים להגן על עצמנו ועל האוטו והבית, ועובדה שהכל נגמר בשלום. אנחנו מבינים שאתה פוחד קצת עכשיו, אבל אתה תתגבר בסוף, כי אנחנו - המבוגרים - שומרים עליך ועלינו טוב טוב. אם נוח לך יותר להישאר קרוב אלינו זה גם בסדר". לגבי הלילה, אני מציעה להשתדל לקום אליו ולהרגיע אותו במיטה שלו, למרות אי הנוחות שבדבר. ויתור בתום זה עלול לפתוח פתח להרגל שיהיה קשה להיגמל ממנו (תגמול חיובי על הפחד). לסיכום, הייתי ממליצה לעשות "מה שפחות עניין" מהפחד, ולנסות להחזיר את העניינים לשגרה (גם אצלכם), ולאפשר לכולכם להתרחק קצת מהאירוע הזה. אם תרגישו שגם בעוד מספר שבועות לא תהיה הטבה, התייעצו שוב. בשמחות ליאת

שלום רב , ילדי בן 12 צפה לאחרונה במסגרת חברתית בסרט אימה . מאז פשוט חייו הפכו לסיוט אשר מתבטא בחרדה עצומה המלווה בהתפרצויות של בכי הסטרי . הוא מפחד להשאר לבד בבית להכנס לבד לחדרים , למקלחת , לשרותים ומתקשה מאוד להרדם . אודה להכוונתכם בכבוד רב דוד

שלום, ביתי כשמונה חוד בצבא, לא מרוצה מנסה לעבור תפקיד, מאז ומתמיד היא מאוד מופנמת ומעולם לא משתפת אותנו (הוריה )בכלום, הכל אנו יודעים בצורה עקיפה או מאינטואיציה שלנו כלפיה...מאז היותה בת 13 חותה קשיים עם עצמה, חוסר בטחון דימוי עצמי נמוך, הצהירה לכולם בגיל 16 שהיא דו מינית (ללא ידיעתנו.) מידי פעם נכנסה לדיכאון,לקחנו אותה לטיפולים שונים שעזרו פה ושם אך יש סיטואציות בחיה שמחזירות אותה למצב הדכאוני. לאחרונה שוב נכנסה למצב זה והיא מסתגרת הרבה בחדר, התריס סגור, כמעט ואין לה חברות, בקושי מתקשרת איתנו, בעיקר איתי הקשר אף פעם לא היה טוב..אנחנו ממש עובדי עצות מה לעשות ואיך לעזור לה..אשמח אם תוכלי להמליץ לי מה לעשות ואולי על מטפלת איזור קריות חיפה..המצב ממש לא טוב תודה

שלום, יש לי שלושה ילדים הבכור בן חמש וחצי והבת בת שנתיים ותינוק בן חודשיים. אני מרגישה שהגעתי עם בני למבוא סתום ... לאחרונה הוא נהפך לאלים וחוצפן ואני התחלתי לאיים עליו בכל מיני דברים אם תרביץ ניקח לך ... או הפוך אם תתנהג יפה תלך לחוג .... ואני מרכישה שזה לא הפתרון כי מה שקורה הוא מפחד ממני משהו שזה לא היה ההינו חברים טובים . הוא ילד מאוד חכם ופיקח אני מרגישה שהוא מתוסכל גם בגלל האח החדש ובביהס( הוא בחטיבה צעירה) הוא לא מתקשר עם הגננת היה לנו סיפור איתה ומאז היא ממש מתעלמת ממנו ( כולם יודעים ומעורבים הנושא בתוך ביהס בבדיקה) אבל עד אז הילד נפגע ומתוסכל . מה אני כאמא יכולה לעשות כדי לעזור לו?

היי לגבי הגננת ניסינו לדבר איתה אבל אין מענה, המנהלת מעורבת והרכזת מנסים לעשות הכל אהל כמו שאמרת הילד נענש מזה נשארו עוד חודשיים וזה נראה לי מאוד ארוך מה אני אעשה מלא גורמים מעורבים בבעיה הזאת שלה . בעלי פינה מזמנו הרבה עבורו עכשיו

שלום רב, יש לנו 2 ילדים בת 8 ובן 3. הבכורה היא ילדה שברוך ה לא נתקלנו איתה בשום בעיית התנהגות והקטן הוא מורד מרגע שנולד, כל דבר קטן מוביל אותו לבכי ועצבנות אנחנו מוותרים לו הרבה רק כדי שלא יעשה מהומות אבל זה בא על חשבון הבת שלנו וזה מאוד קשה גם בגן הוא מפגין אלימות כל פעם שאינו משיג את שלו ואנחנו עובדים במשותף על מנת למגר את התופעה, הבעיה היא שאי אפשר ללכת איתו לאף מקום מבלי לחזור מותשים, הוא חוטף מרביץ יורק ולא עושה חשבון, כשהוא עושה את זה אנחנו מסבירים לו שזה לא נעים ומרחיקים אותו מהמקום וגם הולכים הביתה בסוף אבל זה לא עוזר כיהושע מגיע הביתה ושוב חוזר חלילה ניסינו גם להתעלם וזה גם לא עוזר כי היריקות שלו מכלכות והמכות שהוא נותן לאחותו וגם לנו גורמים לו להיענש ולא מייחסים אליו במשך כמה זמן ובסוף הוא נענש בחדרו עד אשר נרגע אבל זה חוזר על עצמו. אף עונש לא מרתיע אותו כבר ואנחנו ממש מיואשיםפ. לא יודעת מה לעשות כבר. הוא ילד חכם מאוד ואוהב מאוד והוא שובה את לב כולנו עם הדברים שהוא אומר ועושה אבל האלימות לא נגמרת מצידו בבקשה עזרתך הדחופה

שלום רב בתנו הבכורה בת 4.5. ילדה טובת לב, אהובה ורגישה. לאחרונה אנו עדים יותר ויותר למצבים בהם היא מדברת בצורה לא הולמת (לדעתי) עמנו ההורים, לדוגמה: כל דבר שלא לרוחה גורר תגובה מיידת נוסח "אני לא אהיה חברה של אמא/אבא, אני ארביץ לאמא/לאבא, אני אשים אתך בכלא, לעולמים לא אשחק יותר עם אמא/אבא, הכל בגלל אמה/אבא", מפיקה כל מיני קולות לא ברורים האמורים ככל הנראה להביע את זלזולה כלפינו, לעיתים אף דוחפת (בעדינות) וכדומה. עלי לציין כי בעלי לא רואה בזה שום בעיה ומתייחס להתנהגויות אלה כאל משהו שמשקף את מה שהיא רואה בגן ושזה "יעבור לה". לי אישית יותר קשה עם התנהגות מילולית זו. השאלה מה עלינו לעשות ואיך להגיב? ניסיתי להתעלם - לא עזר. ניסיתי להפוך הכל לבדיחה - האווירה השתפרה אך שום התנהגות מהמתוארות לא נעלמה. ניסיתי להתעמת ולהגיד שזה לא נעים לי ואם דקה אחרי כל מה שהיא אומרת היא הייתה ממשיכה איתי כאילו שום דבר לא קרה, הייתי אומרת שהיא דיברה לא יפה ולכן לא נעים לי לשחק איתה/לעשות לה משהו וכדומה, שהיה גורם לבכי מצידה ולאווירה מתוחה בבית. אחותה הצעירה (בת שנתיים וחצי) כבר אימצה רוב ההפקות וכל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניה, אומרת גם "טוב, אז אני ארביץ לאמא / טוב, אני לא אהיה חברה של אבא". מה עלינו לעשות?? תודה מראש

שלום, ביתי בת שנתיים לעשרה חודשים , נרתעת מפיפי כבר כמה שבועות. לא נעים לה שזה רטוב. היא מפחדת שאחרי הפיפי התחתונים יירטבו. סיימה תהליך הגמילה לפני כמעט שנה. לא היו הגמילה בעיות עם פיפי בעיקר עם קרי שחלפו. היום למשל עשתה פיפי השקמה בבוקר ו לאחר מכן רק בשש בערב. מה אפשר לעשות? האם יכול ליצור בעיה בריאותית?

שלום לכם ביתי הבכורה בת 10 לומדת בכיתה ד והיא תלמידה טובה ! היא חכמה מאוד ואינטילגנטית מאוד... ועל כך אין חילוקי דעות גם בבית הספר. האחריות על הלימודים מאז ומעולם היו שלה. הבעיה - הילדה לא ללומדת ומשקיעה בכלל... אף פעם אין שעורים ,ואם יש עושים בשינייה על השטיח ואם יש שגאות כתיב ...זה לא משנה...למבחנים לא צריך ללמוד.... עיקר הבעיה היא שכלום לא מעניין אותה היא עושה כל דבר כי היא צריכה וזהו גם אם יש חופש גדול או סתם סופ``ש שאנחנו לא עושים משהו מיוחד היא בחיים לא תלמד גם אם יש מבחן היא תגיד ש: ``מקסימום לא אצליח ...לא שזה משנה לחיים`` ``אבא מתי השתמשת בX בחיים`` ``מה הטעם בהכתבה באנגלית אם אחרי שבוע כולם שוכחים הכל`` דרך הגב הילדה מנגנת בחלילית ובקלרינט ,גם שם היא מצליחה אבל לא מתאמנת... השאלה אייך גורמים לילד להבין את חשיבות הלימודים ואייך יוצרים אצלו את הרצון להשקיע יותר הפחד שלי שיגיע שלב שהכשרון לא יספיק... או בקיצור ``עוד מקרה קלאסי של הילד לא מממש את הפונטציאל שבו`` מה עושים ?!?!

בני בן ה 13 ילד נורמטיבי ומחונן. אתמול ושלשום גילינו בהסטוריה של המחשב כי גולש באופן מכוון לסרטי פורנו גייז ואפילו מחפש מילים קשות של התעלסות קשה ( מעדיף לא לפרט אותם במדיה ) חשוב לציין כי אין לנו נטייה לא לי ולא לאחיו הבוגרים מה שמעלה חשש אצלנו. אני מעוניין לדבר איתו על כך אך מהצד השני מפחד לפגוע בו שחס ושלום לא יעשה משהו לעצמוץ עזרו לי איך מדברים איתו?האם לדבר איתו על כך? באיזה צורה? באיזה פורום

היי, בתי בת 2.11 חודשים כל הזמן אומרת לי אמא ,אני עכשיו האמא ואת תהי אלה  במשך כל היום כמעט כל יום האם זאת תופעה מקובלת לגילה או שיש מקום לדאגה ? תודה מראש

שלום רב, הבן שלי בן 6.5 בכיתה א ילד מאוד שמח וחברותי ונעים, לאחרונה החל להשתמש המון האלימות פיזית , היד שלו ממש קלה על ההדק ועל כל דבר קטן מחזיר ...בנוסף לא יודעת אם יש קשר כי זה התחיל עוד מלפני כל הזמן בא לתת לי (אמא שלו) נשיקה וחיבוק תןך כדי השיעורים לפני המקלחת לפני השינה סתם כך... אני נורא מפחדת ששאר הילדים בכיתה או ההורים יתייגו אותו כאלים...מה עושים?

היי, אני בטיפול הפסיכולוגית כל הזמן אומרת שיש לי תגובות קופצניות, שאני לא נותנת לה לדבר בטיפול ומפריעה לה באמצע המשפטים. היא כועסת מכך. אני רוצה לציין שיש פגישות שאני דווקא יושבת בשקט וכמעט ולא מדברת.. ממה נובעות התגובות האלו? איך אפשר לשלוט בהן, כי זה ממש קשה לי ועוד שאלה, לפני כמה זמן הבאתי לפסיכולוגית דובי במתנה , ומאז מביך אותי לראות אותה. אני אמורה לדבר איתה על זה? תודה רבה

הי ליאת, אשמח להתייעץ איתך לגבי בני בן ה-3.5, גמול מזה שנה. בערך 8 חודשים גמול גם בלילה. ב-4 חודשים האחרונים התעורר יבש לגמרי ולא פספס. בשבוע האחרון (למעשה, יום לאחר נפילה חזקה, מבהילה ומסוכנת להחריד מאופניו) חזר לפספס בלילה באופן די קבוע, ואפילו פעמיים באותו לילה. כיצד מגיבים? האם יש סיבה לדאגה (אני יוצאת מנקודת הנחה שיש קשר לנפילה)? שבוע טוב (וגעגועים).

אוסיף שבמהלך היום הוא נינוח ושמח, ולא נראה מוטרד כלל מהנפילה

שלום אני בן 17 ואני מסוכסך מאוד עם המורות שלי איך אפשר לבנות יחס שהם יאהבו אותי ויכבדו אותי יותר

שלום אביתר, שאלה נהדרת. אתה יודע, אני משוכנעת שמורות - ממש כמוך - רוצות יחסי כבוד וחיבה עם תלמידיהן. המורות, ממש כמוך, סובלות ממצב סכסוך, ומעדיפות אווירה חברית ומכבדת. מניסיוני, ובניגוד למה שתלמידים נוטים לחשוב, מורות לא אוהבות יותר את התלמידים המצטיינים או ה"חרשנים", אלא את אלה שמתנהגים כבני-אדם. כשאתה נעים, מכבד ומנומס, תזכה ליחס דומה מזולתך. כשאתה שואל את המורה שלך בבוקר "מה שלומך היום?" או שם לב למצב הרוח שלה ומתייחס לכך ("הכל בסדר? את נראית קצת עצובה היום"), יש סיכוי טוב שהיא תעריך זאת ותחבב אותך. כשאתה רואה מישהו אחר שמפריע או פוגע בה, עמוד לצידה. כשהיא מנסה ללמד בזמן השיעור, הזכר לעצמך שהיא טרחה והכינה את החומר הזה בבית, ושהיא הייתה שמחה לראות עיניים קשובות ומתעניינות, גם אם החומר לא ממש מרתק. יש מורות שמעריכות הומור טוב, ויש כאלה שלא ממש אוהבות 'מתחכמים'. צריך לדעת מה נכון לכל אחת, ולהישאר רגיש ולא פוגעני. הטיפים הללו, באופן כללי, עובדים לא רק עם מורות, אלא עם האנשים כולם, ובמיוחד עם בנות. נסה ותהנה :-) שבוע טוב ליאת

שלום רב, ילדיי בני 7 ו- 8. הסבתא (אמא של בעלי) חלתה לפני שנתיים בסרטן, החלימה וכעת חזרה המחלה. מצבה הרפואי כרגע תקין והיא עוברת טיפולים, כך שהיא קרחת ומסתובבת עם כיסוי ראש. הילדים מתעניינים (למה לסבתא יש קרחת), שואלים אם יש לה סרטן ואני די מתלבטת אם ומה לספר להם. הייתי מאוד רוצה להסתיר (לפחות בשלב זה), אך לצערי בני הדודים בני גילם יודעים מהעניין ועלולים לספר להם כשנפגשים. אמרתי להם שסבתא עשתה קרחת כי היא מרגישה לא טוב והרופא אמר שעם קרחת יהיה לה נעים וטוב יותר. אז הם שאלו אם זה סרטן וראיתי ממש את הלחץ אצלם. אגב, בתי בעקבות יום השואה התעוררה עם סיוטים וביקשה לעבור לישון איתי כי מפחדת מהשואה... אשמח לשמוע דעתך בעניין

שלום רונית, אני מציעה דווקא לספר את האמת, גם כשהיא לא נעימה. אחרי הכל, כפי שכבר ראיתם, מחלת הסרטן יכולה לבוא וללכת, ובהחלט אפשר להציג את הדברים ברוח אופטימית, ולומר שהסרטן חזר, אך סבתא חזקה ואנחנו מקווים שתבריא הודות לטיפול (שגורם, זמנית, לשיער לנשור). באווירה של הסתרה ושקר, הילדים משלימים מדמיונם, ובדר"כ התסריטים שהם מדמיינים גרועים ומדאיגים יותר מהמציאות עצמה. הם חושבים שאם ההורים מסתירים מאיתנו משהו, המצב בוודאי קשה נורא. באופן דומה, גם דיבור ישיר (אך מותאם לגיל) על השואה, יכול להרגיע דווקא את הפחדים ("עכשיו יש לנו מדינה וצבא, ודבר כזה לעולם לא יחזור..."). ממליצה מאד לעיין בספרם של רביב וכצנלסון "משבר ושינוי בחיי הילד ומשפחתו". הספר נותן כלים להורים המתמודדים עם שאלות של "איך לספר". בהצלחה והרבה בריאות לסבתא! ליאת

בתי בת העשר מתקשה מאוד להיפרד ולשחרר את זכרה של חברה טובה מאוד (של ההורים) שהייתה "חלק מהמשפחה" ונפטרה בקיץ האחרון היא נזכרת בה הרבה מאוד פעמים ובוכה ולאחרונה היא סיפרה שהיא רואה אותה והיא מדברת אליה וקוראת לה לבוא איתה וכיו"ב האם יש אפשרות להפנות אותי למידע רלוונטי לעניין הזה שנוכן לקרא ולהבין מה עובר עליה (אולי היא פשוט see dead people...)? תודה רבה

שלום רוני, נכתב רבות על תהליכי אבל ופרידה אצל ילדים. לפעמים, מתוך רצון לשמור ולגונן מפני פחד המוות, הורים נוטים להימנע מלדבר עם ילדים על המוות או על האדם שהלך לעולמו. זו, כמובן, טעות, שכן העיסוק באדם האהוב שנפטר הוא חלק מתהליך העיבוד הבריא, וחשוב לאפשר אותו. כרגע, אפשר לנסות לאפשר לילדה לבטא את געגועיה וכאבה בדרכים יצירתיות. אפשר ליצור אלבום תמונות של החברה שמתה, אפשר לכתוב יומן מכתבים אליה, אפשר לצייר או ליצור בכל דרך אחרת דברים הקשורים בה או בזכרה. כאשר הרגשות יקבלו מוצא ביצירה ודיבור ישיר, כולל התמודדות עם שאלות קשות (אם יש כאלה), המחשבות והדמיונות ה"פולשניים" ייחלשו. שלא תדעו צער ליאת

שלום, בתי בת ה-3 רוצה לשחק עם בנות גדולות ממנה במגרש משחקים (אולי כי אין שם בנות בגילה). בנות הגדולות 4-6 לא רוצות לשחק איתה ודוחות אותה. אני עומדת חסרת אונים ולא יודעת איך להגיב. מה כדאי לעשות במצבים כאלה על מנת שלא תתפתח בעיה רגשית כלשהי אצל בתי? תודה.

שלום רינת, לא כ"כ מהר לוקים ילדים בבעיות רגשיות. חוויות של דחייה ואכזבה הן חלק מהחיים, וילדים אמורים לשאת אותן מפעם לפעם. כרגע, הפערים בין ילדות בגיל 3 לילדות בנות 4-5-6 עדיין גדולים. המכנה המשותף קטן מאד, אם בכלל. כאשר את לוקחת את בתך לגן המשחקים, נסי לתאם עם חברות מהגן מפגש של אחה"צ, או להציע לבתך פעילויות שאינן תלויות ברצונן הטוב של הבנות הגדולות. דאגי לכך שמתקני השעשועים יתפנו מדי פעם גם עבור ילדתך, והסבירי שעליה ללמוד גם להתחלק ולכבד תור. אם את רואה שהביקורים בגינת המשחקים הופכים יותר מתסכלים ממהנים, אפשר לשקול לזמן מה סוג פעילות אחר, ולחזור לשם בעתיד הקרוב, כשיהיה סיכוי לחוויות מסוג אחר. בברכה ליאת

פעמיים לא ללכת לבית ספר מחר לטכסי יום השוואה... אני מתלבטת מצד אחד היא מאוד רגישה בכתב בשיעור אומנות שסיפרו על השוואה מצד שני איזה מסר אני מבירה מה דעתכם?

שלום רוז, כבר נתקלתי בילדים שביקשו להימנע מטכסי יום הזיכרון, הן מחשש הצפירה והן מחששות הקשורים לתוכן הקשה של היום הזה. בעיני, אפשר ללכת לקראת הילדים הללו, ולחסוך מהם את העימות החד עם הזוועות. אפשר לבקש מהמורה לאפשר לילדה מרחב ניטראלי אליו תוכל לסגת במידת הצורך. אפשר לנסות ולהגיע (את או בעלך) ללוות אותה אל הטכס, ולהישאר לצידה במהלכו. כך את מעבירה מסר של כבוד גם כלפי הנספים וגם כלפי החרדות שלה. ברוב המקרים, גם הילדים החרדתיים ביותר מצליחים להתגבר על רגישותם במהלך השנים, ולכן - אם הילדה ממש ממש מבקשת - אפשר להשאירה בבית. בעיני זה לא נורא. בברכה ליאת

קודם כל אני רוצה להגיד תודה על הפורום הנהדר ועל התשובות שכבר קיבלתי בעבר :)))) הבן המקסים שלי בן 3.5. ילד מאוד נבון שואל ומתעניין ומאוד רגיש. מזה זמן מה שהוא מציין בפנינו בתדירות כזו או אחרת שהוא לא רוצה לגדול. תדירות שלאחרונה הולכת וגדלה. תחילה אמרתי לו: "אז תשאר כמו שאתה" וזה סיפק אותו. אחר כך הוא הבין שזה לא נתון לשליטתו אז ניסיתי לספר לו איזה דברים "כייפים" אפשר לעשות כשאתה גדול.... אבל גם כאן הוא לא השתכנע. ניסיתי גם להגיד לו שיש עוד הרבה מאוד זמן עד שהוא יהיה גדול כמוני. לאחרונה הוא הסיק שאם לא אוכלים לא גדלים ואני מפחדת שהוא ינסה ליישם את זה. למרות שהסברתי לו שאם לא אוכלים אז מאוד חולים וכל הגוף כואב ואין כוח לשחק או לקום מהמיטה. עכשיו באופן כללי בעיית האכילה שלו אם נקרא לה ככה היא שהוא אוכל יותר שטויות מאוכל בריא והאוכל הבריא שהוא כן אוכל יחסית מצומצם - שזו בעיה שאנו מנסים להתמודד איתה ולמנסים לעודד אותו לאכול מאכלים בריאים יותר - תחת הכוונה מקצועית. החשש שלי הוא מפיתוח הפרעת אכילה ובכלל דואגת איך הוא מתמודד עם החששות שלו. אשמח לכל הכוונה שהיא. תודה תודה ושוב תודה

שלום לינור, להפרעת אכילה של הגיל הרך יש תמיד מרכיב "הורי" חזק. כרגע, לא נראה לי שאתם לגמרי שם, אבל אפשר לגלוש לזה. ילדים קטנים סובלים מדי פעם ממחשבות ורעיונות מפחידים, וחשוב שנוכל להכיל את זה, ולתת מענה רגוע ונוסך ביטחון. גם אם הילד שלך העלה ספונטנית את הקישור בין אכילה לבין גדילה, זה עוד לא אומר שממחר הוא מתחיל לצום עד כדי "הפרעת אכילה". הבעיה מתחילה כאשר הילד מגלה שהוא יכול לשלוט בהוריו דרך ובאמצעות הרגלי האכילה שלו, להשפיע כך על רגשותיהם והתנהגותם. אני מציעה להניח לחרדה שלך, ולאפשר לילד שלך לאכול כרצונו (ככל הנוגע לכמויות). לגבי אכילת ה"שטויות" - זכרי שאת זו שעושה את הקניות, ושולטת במה שייכנס למקרר או למגירה. ילד שאינו חשוף לשטויות אינו מתרגל לצרוך אותן. הרעב הטבעי הוא בן הברית שלך, והוא שיעזור גם לבנך ליהנות בצורה טבעית ונכונה ממזון איכותי. בהצלחה ליאת

שלום. ביתנו בת 4.5 והחל מגיל שנה וחצי היא מבצעת פעולה "אוננות" ע"י שכיבה על הבטן וחיכוך במיטה... בתחילה לא ייחסנו חשיבות לעניין. נציין שהיא לא מבצעת זאת בחברה אלא באופן פרטי כשאנו נכנסים לחדר במפתיע היא מתהפכת מיד על הגב ועושה עצמה כאילו היא עייפה או כמעט נרדמת. אתמול כנסנו שוב לחדרה לאחר שעלתה למיטה ושוב ראינו אותו עושה זאת כאשר היא שמה בובה בין רגלייה ומתחככת בה. האם זוהי תופעה המצריכה בירור מקצועי? האם להעיר ולנסות להסביר לילדה שלא מבצעים פעולה כזו בגין מוקדם? הכיצד יתכן שזה גורם לה הנאה הרי היא מבצעת זאת מגיל שנה וחצי, בגיל זה "נהנים" מינית?

שלום רונן, ההנאה שבאוננות קיימת בכל גיל (מרגע שהילד נפטר מהטיטולים וההנאה הזו מתאפשרת בכלל). זו אינה מיניות בוגרת, אלא דרך נעימה ופשוטה לפרוק מתח. כל עוד הילדה עושה זאת בפרטיות, אין כל סיבה להעיר לה או "לגמול" אותה. כל ניסיון כזה נושא איתו פוטנציאל מזיק. תנו לבתכם להפיק שמחה והנאה מגופה, מבלי לקלקל! הכל בסדר ליאת

אני מגיל קטן זוכרת את עצמי עושה את המעשים האלו... שכיבה על הבטן וחיכוך במיטה... כיצד אוכל להגמל מהענין? היום אני כבר בת 22 וזה עדין קיים אצלי.. תודה,

שלום, בני עוד מעט בן 4. התחלנו את תהליך הגמילה מהחיתולים במהלך היום לפני שנה וחצי, התהליך לא היה מוצלח והיה מאוד קשה לשני הצדדים (כנראה כי התחלנו מוקדם מדי כשהוא לא היה מוכן), היו הרבה מאוד פספוסים. רק עכשיו הגמילה ביום מתקבעת וזה אחרי שקיבלנו ייעוץ מקצועי. השאלה שלי היא לגבי הלילה - בני מבקש שנשים לו תחתונים רגילים בלילה, אבל אני דוחה את זה בגלל שהוא עדיין קם עם חיתולים ספוגים בפיפי. אציין, שהוא לא שותה לפני השינה ועושה פיפי לפני שהולך לישון - כך שאני באמת לא יודעת מאיפה מגיע הפיפי הזה... הוא גם לא מתעורר בעצמו באמצע הלילה ומבקש ללכת לשירותים. אני מאוד מתלבטת מה צריך לעשות. מצד אחד, ייתכן ואם אני אשים לו תחתונים, הוא ירגיש שהוא רטוב וזה יזרז את תהליך הגמילה בלילה. מצד שני, רק עכשיו הוא קיבל ביטחון עם הגמילה ביום ואני לא רוצה לערער לו את הביטחון הזה ולהוריד לו את החיתול בלילה כשהוא לא מוכן. נשמח לקבל עצה מה עושים.

שלום שרון, בעיני, גם במקרה של ילד שמרטיב כל לילה, לא נכון בגיל ארבע להשכיב אותו עם טיטול. יש בזה מסר בעייתי ומבלבל, שמונע מן הילד לפתח אחריות והקשבה לשלפוחית. יש ילדים שמאחרים להיגמל בלילה, הן מסיבות גנטיות והן רגשיות. הפיתרונות צריכים להיות יצירתיים, אך גם אם יש בכך אי נוחות (החלפת מצעים בכל יום היא באמת מבאסת!), טיטול הוא הבחירה הפחות טובה, בהיותה מגבירה אצל הילד תחושות אשמה ובושה. הורדת הטיטול מעבירה לילד את הציפייה שייגמל, אך גם את הנכונות לספוג (תרתי משמע) את התאונות הטבעיות והנורמליות לשלב התפתחותי זה. בהצלחה ליאת

תודה רבה על התשובה המהירה. שאלה קצרה - האם כדאילהעיר אותו באמצע הלילה לפיפי?

אשמח לקבל המלצה בנוגע לפסיכולוג ילדים מומלץ באזור בקעת אונו תודה

שלום הילה, למרות הרצון לעזור, ובהתאם למדיניות האתר, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אפשר לנסח הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. פסיכולוג/ית או יועצת בי"ס הם כתובת טובה בדר"כ למידע כזה. בהצלחה ליאת

היי אז כך אני סובל מocd עכשיו הייתי נורא מעוניין לקבל טיפול מתאים אצל פסיכולוג,השאלה שלי היא אם הocd מופיע בכמה פנים נגיד בקטע של פחד מחיידקים,ממחלות ועוד כמה דברים הטיפול יהיה יותר ארוך מטיפול בocd שבעצם מופיע בפנים אחדות ובעצם מה טווח הטיפול בטיפול כזה ובעצם האם הטיפול יהיה לכל בעיה בנפרד כלימר למחלות בנפרד.. לחיידרים בנפרד.. וכו.. או שלבעית הocd בכבודה ובעצמה ואז בעצם כל שאר הפנים האחרות יעלמו?

הייתי רוצה לדעת,אם אני סובל מהמון אבל המון בעיות נפשיות מocd ועד סכיזופרניה ועוד ואני פונה לקבלת טיפול פסיכולוגי הפסיכולוג יכול לאשפז אותי אישפוז כפוי?

שלום וחג שמח לכן, אני שקרן כרוני אני פשוט מחרטט אנשים כמעט בכל נושא עד כדי כך שאנשים פשוט מאמינים לשקרים שלי עכשיו כשבעצם אני מודע לכך שאני שקרן כרוני הייתי רוצה לדעת אם אני יכול להיפטר מהמחלה הזו על ידי כך שיותר אני פשוט לא אשקר תקופה מסוימת עד שפשוט זה יהפוך לחלק ממני ופשוט זה יבוא לי בטיבעי?

שלום אני עברתי החל מגיל 3פגיעות מיניות קשות מאוד...זוכרת גם את כל מי שפגע בי בילדות לפני שבוע הייתי לבד עים אחד מהפוגעים שלי שזה אבא שלי...ניצלתי את ההזדמנות וניסיתי להתמעט איתו ושתיתי שם כוס תה ומאז אני לא זוכרת כלום רק שהתעוררתי הוא שכב מעלי וחדר לתוכי לא יודעת איך הגעתי בכלל מהסלון לחדר השינה מאוד מבולבלת לא יודעת מה קרה לי ואיך הגעתי למצב כזה

שלום רב, אני נער כבן 17 וחודשיים ויש לי בעיה שהייתי מעוניין לקבל עליה מענה. הבעייה נוגעת לנטייה המינית שלי. אינני מצליח לזהות אותה בוודאות. תמיד חלמתי (למעשה עד היום) על נשיקה ראשונה עם בחורה. יש איזה מישהי שמוצאת חן בעיניי שהייתי מעוניין לממש את זה איתה. הבעיה היא שאני מרגיש שאני סוג של "מתאהב סדרתי". זאת אומרת, שלפניה היתה מישהי אחרת וכו' הלאה. אבל כשאני מרגיש משהו, אני חושב שאני באמת מרגיש. כלומר, באמת משיכה רגשית לבת. מעולם לא הרגשתי משיכה רגשית לבנים. מצד שני, לגבי המשיכה המינית שלי אני בבעיה. קראתי את המודל של קאס, לגבי התפתחות זהות הומוסקסואלית ואני חושב שאני עונה למודל זה, וזה מלחיץ אותי. כי זה רק מבחינה מינית. מצד שני, (ואני מקווה שזה בסדר לדבר בפתיחות), אני כן יכול לאונן כשאני חושב על בת/צופה בפורנו לסביות או משהו. זה פשוט מעט יותר קשה לי - אבל אני יכול. עכשיו אני יודע שכולם אומרים תעשה מה שעושה לך טוב, הבעיה היא שאני לא יודע מה עושה לי טוב. ואני יודע שהתשובה היא להתנסות, אבל אני לא יודע אם יש טעם להתנסות. אני פשוט לא מוכן להשלים עם צמד המילים: "אני הומו". אני לא רוצה להיות כזה ולדעתי, לרצונות ושאיפות יש מקום מרכזי בדרך אל האושר כי "אין דבר העומד בפני הרצון". בנוסף, אני די בודד. זאת אומרת שאני לא יוצא כלל עם חברים, והדבר היחיד שאני מכיר זה את ארבעת הקירות של החדר שלי והלימודים. חשוב לי להבהיר פה - זה מבחירה. אבל אניחושב שהמקום הזה סגר אותי ועכשיו, כשאני סוף סוף רוצה לקיים מערכת יחסים עם בת, זה קשה לי בתור אחד שלא כ"כ יודע מה זה לצאת באופן כללי (לאו דווקא עם בת). האם יש דרך "מילוט"? האם נגזר עליי להיות x ולא y, כמו שאני רוצה? האם, לפי מה שתיארתי לעיל, המצב שלי ניתן לשינוי? אשמח לשמוע חוות דעת מקצועית.

שלום לכולם , רציתי להתייעץ כאן באתר. בת שלי בת 14 אושפזה לפני כשנה במחלקה פסיכיאטרית עקב שמיעת קולות בעיות אכילה חמורות והתקף פסיכוטי. במהלך האישפוז היתה במעקב משקל . בפגישת סיכום האישפוז אמרו שהם חושדים שיש לה סכיזופרניה אבל שאין אפשרות לאבחן עד גיל 16 בערך. היא בטיפול פסיכאטרי ופסכולוגי אחת לשבוע עם הפסיכולוג שלה וכל כמה חודשים עם פסיכיאטר.מצבה יותר טוב אבל מדי פעם מתפרץ אצלה כל מיני דברים במיוחד שאנחנו מסרבים להיכנע לה למשל לבילויים עד שעות מאוחרות וכו' . היא נמצאת במסגרת רגילה בלימודים אבל עם הקלות מאוד גבוהות . היא מבקשת לחזור לאישפוז או לפחות לאישפוז יום כי קשה לה. יש לה חברים אבל במצב כמו שלה ילדים מדוכאים שחותכים ורידים וכאלה ,גם היא עשתה את זה בעבר וכיום כבר לא. היא מדמיינת דברים שלא היו ולא נבראו למשל שהיינו מכים אותה עד לפני שנתיים בערך ושאבא לה היה בבית בכלל.דבר שלא נכון לחלוטין השאלה שלי היא האם יכול להיות שהיא בעצם בדתה לעצמה עוד דמות ושהיא סובלת בעצם מפיצול אישיות? היא משקרת המון ומאמינה לחלוטין שהיא לא משקרת

שלום לימור, מתיאורך נשמע שהכיוון האבחנתי שניתן לה בעת האשפוז אכן נכון. המלצתי היא לפנות להערכה נוספת במחלקה או באשפוז יום במידה ובתך מבקשת עזרה. בברכה, אמיר

היי אחותי בת ה13 משקרת לנו כל הזמן, היא נפגשת עם חברתו לשעבר של אחי בת ה26, אותה בחורה הינה השפעה מאוד רעה עליה, משוחחת עימה על דברים לא לגילה כגון גברים ודברים הסובבים סביב גברים, גורמת לה לשקר לנו לגבי איפה היא ועם מי היא. אנחנו יודעים שאותה חברה לשעבר מנסה לפגוע בנו על כך שאחי עזב אותה והיא לא מרפה מאחותי הקטנה. אני יודעת שאם אני אאסור עליה להפגש עימה היא "תעשה דווקא" ואצור אנטגוניזם. איך אני יכולה להפריד בין השתיים בלי לגרום לאנטגוניזם? אודה לעזרתך מקרב לב. מורן.

היי ירדן תודה לך על תגובתך אך פניתי אלייך מאחר והוריי אינם יודעים כיצד להגיב. במידה ואת תוהה לגילי, אני בת 32. אף אחד מאיתנו אינו יודע כיצד להתמודד עימה , הוריי יודעים רק צעקות ואיומים ולא מכירים דרך אחרת. כמובן שצעקות ואיומים אינם עוזרים במקרה שלה והם עוררו אנטגוניזם כפי שצפיתי. האם יש בעינייך דרך התמודדות עם הבעיה? אשמח לשוחח עימך במידת האפשר. תודה

שלום, אני מטפלת בתינוקת מקסימה בת כמעט שבעה חודשים (מגיל ארבעה וחצי חודשים.) היא תינוקת מאד מאד חייכנית ואף נוטה לעתים קרובות ממש "להתגלגל מצחוק." ביומיים האחרונים חל שינוי משמעותי, היא לא מחייכת כשאני מגיעה בבוקר, מתעקשת לשחק לבד ולא מגיבה לשירים ומשחקי ידיים מוכרים ואהובים עליה שמאז ומתמיד שיחקנו ביחד. ביום הראשון נתתי לה את הזמן שלה והיא חייכה ושיתפה פעולה מידי פעם וביום השני זה התחיל כבר יותר להטריד אותי ושיחקתי איתה הרבה ודובבתי אותה והיא חזרה לעצמה (אני משתדלת תמיד לשחק איתה אבל עקב השינוי בהתנהגות שיחקתי איתה הרבה מעבר לרגיל.) אני לא זוכרת שהיה איזשהו אירוע משמעותי לאחרונה שהוביל לשינוי בהתנהגות שלה, יכול להיות שאין סיבה לשינוי זה? האם פעלתי נכון?

אהלן ותודה רבה על הפורום הנפלא , אני לומדת ממנו המון. בני בן השלוש ושמונה חודשיים נגמל בספטמבר .עם הפיפי אין בעיה ( בלילה עדיין לא גמול ) . הבעיה היא עם הקקי מאז שנגמל הוא עושה רק בתחתונים מעטות הפעמיים שהסכים לשבת בשירותים ולעשות . השבוע נסענו באוטו והוא אמר שיש לו קקי התאפק ועשה בשדה בעמידה הוא גם לא ישב . אני חושבת שאולי קשה לו להיפרד . מה יכולה להיות הסיבה וכיצד ניתן לעזור לו ? המון תודה

שלום גלית, מה שאת מתארת הוא בדר"כ תוצאה של גמילה מאוחרת, כשנוצרת "דעתנות" והתנגדות אצל הילד. יש ילדים שחוששים לשבת על האסלה בגלל הגובה/רעש המים/פחד מיצורים דמיוניים שיגיחו מתוכה, ועוד. הסברים אחרים קשורים להבנה שהקקי הוא עניין מלוכלך/מסריח/דוחה, וכד', ולפחד של הילד לעשות בצורה מכוונת ואקטיבית תוצר כה בלתי מלבב. תהיה הסיבה אשר תהיה, אני מציעה להסביר לו שהסיר או האסלה הם הסידור של בני האדם למטרה זו, ולעזור לו בפרסים קטנים ותגמולים על כל הצלחה. כשבורח לו בתחתונים, אל תכעסי, והביעי תקווה ש"בפעם הבאה יצליח". נסי לעזור לו להתנקות (עשי את המינימום ההכרחי), ועודדי אותו להתלבש לבדו. לפעמים, כשעיקר הטרחה נופלת על הילד, האופציה של הסיר או האסלה נראית אטרקטיבית מעט יותר. ממליצה לקרוא חלק משפע המאמרים שיש ברשת בנושא זה, לדבוק באחד שמדבר אלייך, ולפעול ברוחו. אין ספק שגם הילד שלך יעשה - בסופו של דבר - את הקקי במקום הראוי, ועד אז נדרשת עוד מעט סבלנות. זה יעבור, מבטיחה! חג שמח ליאת

אני אם חד הורית לילד בן שנתיים ושלושה חודשים. אני עצמי לא טיפוס חברותי במיוחד. לא חסר לי ההתחברות עם אמהות אחרות והקשקשת הסתמית. כפועל יוצא מזה, אני לא נפגשת עם אמהות ולא מפגישה את בני עם ילדים אחרים. אנחנו כן יוצאים לגינות הרבה והוא בא במגע עם ילדים אחרים, גם כאלה שהוא נמצא איתם בגן. הילד מאוד שמח, מאושר, חכם, מצחיק וגם חברותי. האם אני עושה לו נזק/עוול בכך שאני לא טיפוס חברותי כל כך וכביכול "מבודדת" אותו מחברת ילדים?

היי שירי, הצרכים החברתיים של ילדים בגילו מסופקים "עד מעל לראש" בשעות הגן. בילויי אחה"צ נועדו (בגיל הרך) לספק בעיקר את הצרכים החברתיים של האימהות. אם אין לך צורך בזה, את בהחלט יכולה לפטור את עצמך, ולהקדיש את שעות אחה"צ לפעילות נעימה איתו. גם בעיני, יש לזה חשיבות רבה הרבה יותר. בגיל מאוחר יותר, כשהמוטיבציה למפגשים החברתיים תהיה שלו, הוא יבקש ממך בעצמו, ואז תעברי לתקן "נהג בוס". עד אז - תהני לך! חג שמח! ליאת

תודה רבה לך!

שלום רב! יש לי שלוש בנות- 9, 8 ושנה וחצי. שתי הגדולות פשוט לא עוזבות את הקטנה כמעט לרגע- כל רגע חיבוק, נשיקה,הרמה. האמצעית נדבקת במיוחד, הולכת אחריה לכל מקום, ממש מציקה לה עם היחס העודף והמוגזם שאפילו מקבלת דחיפות מהקטנה שרק תעזוב אותה. אני רוצה לציין שהיחסים בין האחיות הגדולות הם לא משהו. יש הרבה קנאה, הרבה ריבים. די לא מסתדרים ביניהן. האם יש לך איזו עצה/ דרך שתעזור לי לגרום להן להבין שאחותן הקטנה היא לא צעצוע וגם היא זקוקה למרחב ומנוחה. למרות הגילאים היחסית בוגרים של שניהן ולמרות הסברים שום דבר לא עוזר. אני מוצאת את עצמי כל יום במלחמה איתם שיעזבו את הקטנה.זה מגיע לעצבים וטונים גבוהים כי פשוט אין הבנה...אודה לתשובתך!

שלום, לפעמים, כשהסברים אינם עוזרים, יש צורך לעבור לפעולות. עלייך להיות מאד החלטית, ולא לאפשר לאף אחת מהבנות להתייחס אל התינוקת כאל בובת צעצוע. כאשר זה קורה, קחי את הקטנה ללא אומר, והיכנסי איתה לחדר אחר. תוכלי לומר לבנות שלא יוכלו לטפל בה ולשחק איתה אלא כשיוכיחו אחרת. אפשר גם לחשוב על לוח תורנויות, כשבכל יום ילדה אחרת תהיה "אחראית" לעזור לך איתה. בדר"כ נחישות הורית לא מגומגמת - מספיקה למצבים כאלה. בשמחות ליאת