כואב או סתם פינוק?

בתי בת השש וחצי היא ילדה בריאה בדרך כלל, שמחה ומבסוטה מהחיים. אולם היא נוהגת להתלונן פעמים רבות על כאבים. כאבי ראש, כאבי בטן, כאבים של העצמות באזור הלב. עשינו סדרת בדיקות ולא מצאנו כלום. יש לי חשד שסף הסבל שלה נמוך מאד, ולכן כן כאב קטן היא מפרשת ככאב גדול. היא גם מאד דרמטית ולכן יתכן שכך היא מגיבה. ובכל זאת לא הייתי רוצה לפספס משהו חמור יותר. מה ניתן בכל זאת לעשות?

שחר שלום לאור הכתוב בהודעתך ואם אכן עברתם בירור מקיף ויסודי ואם התלונות הללו נמשכות זמן רב הסבירות לבעיה רפואית חמורה איננה גבוה. יתכן ותפיסת הכאב של בתך שונה מהרגיל, כמו כן יתכן והתגובה בבית לכאבים היא כזו התומכת בהמשכם (רווח משני) .יתכן וכדאי להפגישה עם פסיכולוג/ית ילדים ע"מ לנסות ולהבין את מקור הבעיה באם קיימת.

אני חושבת שהצד הפסיכולוגי הוא לא חזק כאן, כיוון שלפחות על פניו אנחנו לא עושים מזה עניין, ובכוונה ציינתי שאופיר ילדה מאושרת ומפוצצת בטחון עצמי. האם יכול להיות שסף הרגישות שלה הוא מאד נמוך? כלומר היא מפרשת מה שבעיניי יהיה אי-נוחות ככאב? היא מאד דרמטית ותמיד אחרי בכי ממושך היא מרגישה נורא לא טוב ושמשהו לא בסדר. שוב, אנחנו לא משתפים פעולה. כמובן לא מתעלמים אבל גם לא מתרגשים, לכן נראה לי שהיא בהחלט לא מקבלת חיזוקים לתגובות הללו. היא באמת תופסת את זה ככאב. האם ידוע על ילדים או מבוגרים שסף הכאב שלהם (או לפחות התפיסה של הכאב) הוא נמוך מאד? האם יש מה לעשות? האם זה לא הוגן שאנחנו מתייחסים לזה לפעמים כסוג של פינוק? אשמח לשמוע את תשובתך.