לכל מי שיכול לעזור

שלום בתי בת שנתיים ומזה כחודש ימים היא מסרבת לאכול דברי בשר ועוף, הנני מנסה שעות להאכיל אותה אך לשווא ולבסוף אני נשברת ונותנת לה דברי חלב כי זה הדבר היחיד שהיא מוכנה מה עלי לעשות? בעייה נוספת שהיא החלה לצרוח בקולי קולות על כל דבר והיא פשוט מתמרדת, עד כדעי שהנני מתביישת לצאת שלא תעשה בושות בחוץ אנא עיזרו לי מהי יהדרך הנכונה במצבים אילו.

הבעיה שלך מוכרת.... אין הורה שלא עובר את גיל השנתיים בלי מרד או בלאגן. קודם כל.... ביתך בודקת את הגבולות שלך. זה הזמן שלך להחליט, מה העקרונות החשובים לך ועל-פיהם תגדלי את ביתך ולא תהיי מוכנה לוותר עליהם, ומה פחות חשוב (הרי אי אפשר להגיד לילד "לא" כל הזמן). לגבי האוכל... תני לה לאכול מה שהיא רוצה. כמה שיותר תשומת לב שתתני לנושא האוכל כמה שיותר התנגדות תקבלי. אל תתקעשי. היא לא רוצה ? לא צריך. המשיכי להציע אבל אם היא לא רוצה אל תכריחי אותה ואל תראי לה שזה מפריע לך. היא משתמשת בכוח ה"לא" כדי לבחון עד כמה רחוק היא תגיע איתך. היא לא תרעיב את עצמה ולא תהפוך אנורקסית. גם אצלי בבית מילד שאכל הכל, אבל ממש הכל, נהיה ביאפרה שמוכן רק פסטה ולחם עם נוטלה. סיוט לכל אמא פולנייה. אני מאוד מקפידה. אני מכינה ארוחת ערב, וכולנו יושבים לשולחן. אוכל ? יופי. לא אוכל ? הוא יחכה יפה עד שכולנו נסיים ואני מפנה גם את הצלחת שלו, גם אם היא מלאה. שביתות הרעב הללו עובדות בדיוק יומיים, אחרי יומיים הוא יושב ואוכל כמו פועל בניין קטן. אותו דבר לגבי הצרחות. היא צורחת ? הגידי לה שזה "לא נעים לאמא" ועזבי את החדר. הגידי את זה בטון שקט ואל תראי לה שזה מעצבן אותך. אחרי כמה פעמים שהיא תקלוט שהתגובות שלה לא מביאות לתוצאה הרצויה - היא תפסיק עם זה. כשהיא תבוא ותבקש את מבוקשה בלי בכי ובלי צרחות, תגמלי אותה במילים חמות על התנהגותה. ו... אל תפחדי לצאת איתה כי היא "תעשה לך בושות".... קודם כל היא לא היחידה שעושה את זה והיא צריכה ללמוד איך מתנהגים בפומבי. לי ממש, אבל ממש לא אכפת אם כולם מסתכלים כשהילד שלי חוטף את הג'ננה שלו באמצע הסופר כי הוא רוצה את "זה" ולא מקבל. אני לא הראשונה ולא האחרונה. אני פשוט לוקחת אותו לפינה הכי קרובה ואומרת לו שמפה לא זזים עד שהוא נרגע. האמיני לי, זה עובד. החליטי על איזה קווים את משרטטת את הגבולות של ביתך וחשוב שגם בעלך יהיה באותו קו. נחישות והתמדה הן מילות המפתח וכשילד קולט שהוא עומד מול קיר ושום דבר זז, מהר מאוד יעשה אדפטציה. בהצלחה, מירי

למירי, הארה קטנה ברוח טובה: גיל שנתיים לא כל כך קשה אצל כל אחד...ובוודאי לא מתאים להגדרה "גיל שנתיים האיום". אני מבקשת לציין שגיל 20 יכול להיות קשה יותר....אמנם גם כאן לא זהה אצל כל אחד. שבוע טוב

האם כדאי לעשות לה ספירת דם ? עקב זה שהיא נמנעה במשך כחודש ימים לאכול דברי בשר ועוף