תינוק קוטר.....

שלום, מה עושים עם תינוק שכל הזמן מקטר.????? התינוק שלי כבן שמונה וחצי חודשים. מפותח מאוד, חברותי מאוד, אבל .... הוא מאוד לא אוהב לשחק לבד עם הצעצועים. כאשר הוא משחק מהר מאוד הוא משתעמם. וכל היום אנחנו מוצאים את עצמנו מנסים לרצות אותו. וכאשר הוא זוחל ולא מצליח להגיע למשחק, הוא פורץ בבכי וכך חוזר חלילה. הוא יכול לשחק, במקרה הטוב 10 דקות. (כמובן הוא צריך שישבו לידו או יחזיקו אותו על הידיים. ואם לא הוא מתחיל לקטר ואח"כ לבכות) יש ימים שאני לא מצליחה אפילו להכין ארוחה צהריים לשאר בני המשפחה. קשה לי לשמוע אותו בוכה ומקטר (מתוך פינוק). אני מקדישה לו הרבה זמן על משחקים ועם סיפורים. הרחצה בערב היא פולחן ארוך שכולל פינוק ומסג להרגעה וסיפור. אני לא מחפפת באף דבר שקשור אליו. עברתי ניתוח והיתי חייבת מנוחה, אבל לא פיספתי אף יום יפה ותמיד הוצאתי אותו לטיולים גם כאשר זה עלה בכאבים באיזור הניתוח, כאשר חזרתי הביתה. למרות גילו הצעיר מאוד, הוא מסוגל לשבת בכסא הנדנדה במשך חצי שעה ולהקשיב לי כאשר אני מקריאה לו סיפורים. אבל, כל היום "אסור" לי להתעסק בדברים אחרים. משיחה עם חברות עם ילדים, הציעו לי להניח לו מעט לבכות ולא לגשת אליו על כל פיפס קטן. הן כל הזמן אומרות לי "לא יקרה לו כלום אם הוא קצת יבכה" אבל, קשה לי ליישם זאת, מצד שני יש לי עוד עיסוקים בבית ובשאר בני המשפחה ושלא לדבר על שינה. הוא לא מסוגל לישון אם אני או בעלי לא לידו. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים ליד מיטתו במשך יותר משעה ואם הוא מאוד מתקשה להרדם אז אנחנו מרדימים אותו על הידיים. אני יודעת שאנחנו מעט אשמים שהרגלנו אותו לזה. אבל כיצד מתקנים זאת היום מבלי לגרום לו עוגמת נפש ??? איפוא "שביל הזהב". אשמח לשמוע את דעתך המקצועית. בברכה שני

שני, התשובה לשאלה שלך נתונה בגוף השאלה שכתבת. אתם לא "מעט" אשמים.... את בזה שרצה על פיפס של בנך לא נותנת לו את האופציה ללמוד איך להעסיק את עצמו ולשעשע את עצמו ! כל הכבוד לך על המשאבים וההשקעה שלך בבנך, אבל את חייבת ללמד אותו שלא על פיפס עומדים דום בשבילו ! הוא בוכה קצת ? נו אז מה ? לא קרה כלום. הוא ילמד שאמא תמיד תבוא אליו, אבל לא תמיד בתזמון ש-ה-ו-א רוצה. מה שאת מתארת זה ממש שיעבוד לרצונות של הילד, והוא "סוחט" אותך בבכי שלו ! את חושבת שאת יכולה להמשיך ככה ? אם לא, את תצטרכי להיות חזקה וכן - לתת לו לבכות קצת. שימי אותו על הריצפה עם הצעצועים שלו, הספרים שלו, ותלכי למטבח. יבכה ? לא נורא. הוא יבין שאת שם אבל את לא קופצת דום לשעת קירקס ואמא עושה גם דברים אחרים בבית... וככל שהם גדלים הקפריזות שלהם גדלות ואם תיכנעי לו כל פעם כי את לא מספיק חזקה לתת לו לבכות ... אז באמת תהיה לך בעיה כי תגדלי בבית ילד שיסובב אותך על האצבע שלו. בעניין השינה - אותו הסיפור. את צריכה לעשות טקס שינה ולשים אותו במיטה שלו. שום נידנודים, ובוודאי לא לשבת לידו שעה עד שהוא יירדם ! את אומרת לילה טוב, סוגרת את הדלת ויוצאת. אם הוא בוכה קצת אז חכי 2-3 דקות וכנסי לחדר. הרגיעי, הגידי לילה טוב וצאי. חוזר חלילה. הוא יבין מהר מאוד שאין יותר סיפורי אלף לילה ולילה ותוך כמה ימים הוא ילמד איך להרדים את עצמו. נכון... זה נשמע מאוד קשה ולא נעים לנו כאימהות, לתת לילד שלנו לבכות, אבל.... ילדים צריכים גבולות מאוד ברורים ולעתיד זה כלי מאוד חשוב שאנחנו יכולים לתת להם. החברות שלך צודקות. תני לו קצת לבכות. לא תיגרם לו טראומה והוא לא יימס מזה. בהצלחה, מירי