התפתחות חברתית

לילה טוב, בתי בת שנתיים ושבעה חודשים מדברת שוטף ופקחית. אך יש משהו שמפריע לי (וכנראה רק לי) אצלה. הילדה יכולה לשחק עם עצמה שעות לבד (לדוגמה: להכין כאילו אוכל לבובה ולאמא קפה, לצייר להרכיב פזלים ולשחק משחקי קופסה ועוד ועוד) למרות שאני מציעה לה שנשחק ביחד אך לרוב מסרבת ואם מסכימה מתייאשת אחרי כמה דקות ורוצה לשחק לבד. מה שכן במהלך משחקיה מרבה לדבר איתי, מספרת לי דברים ועונה על שאלותי. משיחה עם הגננת הבנתי שבגן משחקת לעיתים לבד ולעיתים עם עוד ילדים (אבל לא לאורך זמן) כך גם קורה כאשר באים אלינו ילדים של חברים הביתה. אציין שנולד לה אח לפני חודשיים וחצי- אבל כאמור תמיד שיחקה לבד ללא קשר האם דבר זה נורמלי? או שיש פה איזשהו קושי חברתי. דבר נוסף, הילדה מאוד קשורה אלי והייתי בטוחה שכאשר יצטרף אחיה למשפחה ממש יהיה לה קשה והיא תקנא המון אך במקום זה הילדה דווקא עוזרת לי לטפל בו ואם הוא בוכה אפילו אומרת: "אמא את לא רואה שהוא בוכה תרימי אותו" ואם היא מבקשת משהו ובדיוק אני עסוקה איתו ואומרת לה עוד מעט אז מחכה בסבלנות. לא שיש לי טענות אבל בכל זאת... האם התנהגות זו נורמלית? האם לא יכול להיות מצב שבאיזשהו מקום היא למעשה מוותרת על רגשותיה/ רצונותיה? דבר שיוביל עוד כמה זמן להתפרצות רגשית? (אציין רק שאני משתפת את הילדה בטיפול בתינוק ובנעשה בבית כמובן במגבלות הגיל ורמת ההבנה). מצטערת על הפירוט הרב וכמובן תודה מראש.

היי, נשמע נורמלי לחלוטין והיא נשמעת ילדה מקסימה ופקחית. יש ילדים בעלי טמפרמנט נוח שיכולים לשעשע את עצמם ללא שום קושי (עובדה שהיא משחקת עם ילדים אחרים !) וללא תלות בגורמים חיצוניים. יש לכם מזל עם קבלת האח החדש ללא אירועים חריגים, לא כל לידת אח חדש חייבת להיות טראומתית מלווה בקשיים. אם המשפחה משדרת ש"עניינים כרגיל" למרות התוספת החדשה אין סיבה למשברים. היי גאה ושמחה בה - באמת יש לכם מזל. מירי