לד"ר שנהר ומירי מהולנד בבקשה!

שלום, בהמשך למה שכתבתי על בני בן השנה ושמונה חודשים שקשה לו להסתגל בגן. סידרנו שבעלי ישים אותו בבוקר והוא לא בוכה אבל הוא כל הזמן רוצה על הידיים ורודף אחרי העוזרת גננת בגן. הגננת אומרת שהוא אוכל בסדר וישן קצת בצהריים בגן. מהרגע שאני לוקחת אותו הוא נראה לי בדיכאון או עצוב מאוד. כל הזמן הוא רוצה ידיים , מתעורר בלילות בבכי לא אוכל טוב בבית. כל הזמן אומר רק לא לפעמים זורק לא באוויר בלי שנשאל למשהו בכלל. אמא שלי אמרה שאוציא אותו משם ואחזיר אותו למטפלת שלו - וזה מעצבן אותי שהיא אומרת את זה, זה מלחיץ אותי ומערער לי את הביטחון. מה אם הוא לא יסתגל? האם היא צודקת. יש לי אמונה מלאה וביטחון מלא בגן עצמו - יכול להיות שהבן שלי לא מתאים ולא יתאים למסגרת של גן? הוא כל כך מפותח ופיקח ולדעתי הוא זקוק לגירויים ולפעילויות מסוג של גן.

היי, כמה זמן הוא בגן הזה כבר ? לפני כמה זמן הכנסת אותו ? ממש ממש לא ממליצה לך להחזיר אותו למטפלת היות והוא בגיל שהוא זקוק למסגרת ולגירויים נוספים שמטפלת לא יכולה לספק. אני מבינה מאוד לליבך... ואני מבינה שהילד כרגע במשבר. אבל הוא צריך זמן להסתגל ואם לילד היה ממש רע בגן הוא היה צורח ובוכה עד לב השמיים. העובדה שהוא אוכל וישן שם היא סימן טוב. תני לזה עוד קצת זמן. אני מבינה שהוא רוצה כל הזמן ידיים והוא עצוב, אבל מדובר עבורו בשינוי סביבה משמעותי וזה לא יעבור לו ביום-יומיים. תני לו המון חיזוקים והמון אהבה וזה יעבור. בהצלחה, מירי

תודה על התמיכה. ביום שלישי שעבר הוא היה איתי בגן 3 שעות ביום רביעי איתי שעה ולבד שעה וחצי ביום חמישי איתי חצי שעה ולבד 4 שעות ביום שישי לבד 4 שעות יום ראשון יום מלא משבע בבוקר ועד ארבע וחצי כנ"ל גם היום. נכון שאמא שלי לא צודקת לגבי להחזיר אותו למטפלת? למה תמיד שאני לוקחת אותו הוא נראה מסכן כזה, תמיד בין הרגליים של הגננת או המטפלת. הוא נראה כאילו הוא איבד את שימחת החיים שלו, לא מחייך, פנים עצובות כאלו והוא כזה ילד חייכן - ככה זה?