לד"ר שנהא ומירי מהולנד

הי, כתבתי כאן כבר כמה פעמים שבני בן השנה ושמונה חודשים נכנס לגן מיום שלישי שעבר ומאוד קשה לו ההסתגלות. להיפרד ממני היה בצרחות עד שלמדנו שבעלי ישים אותו בבוקר בגן וגם הגננת מספרת שהוא כל הזמן על הידיים. כשאני לוקחת אותו תמיד נראה לי שהוא מסכן כזה - קודם הוא היה אצל מטפלת. רציתי לשאול האם זה שהוא מסתגל לגן חדש קשור לזה שאתמול הוא היה בלתי נסבל, על כל דבר הוא אמר לא, לפעמים סתם אמר לא בלי שאני אבין למה, הוא החל יותר לתת לי מכה כשאני אומרת לו לא, והוא נהיה פי 10 עקשן יותר. מה גם שלא היה אכפת לו שבעלי יקח אותו לישון ולא אני ובדרך כלל הוא לא מסכים. יכול להיות שהוא כועס עליי? יכול להיות שהגן עושה אותו עצבני או שזה גם קשור לגיל שלו ולאופיו העקשני והמפונק?

יקירתי, ברוך בואך ל"כמעט בן שנתיים"... גיל שנתיים האיום, שמעת ? אם לא אני אשמח להפנות אותך לכמה קישורים מעניינים בנושא. קודם כל בנך החליף סביבה והוא במקום חדש, הוא כועס. תני לו. ייקח לו זמן אבל הוא ייתרגל. שנית, הכל עניין של גבולות. בגיל הזה הם מתחילים לבדוק את הגבולות שלהם והתפקיד שלך הוא להציב אותם. את צריכה להכין "תוכנית" יד אחת עם בעלך ולבחור איזה התנהגות מקובלת עליכם ואיזה לא, והתחיל להציב גבולות. ילד צריך גבולות וללא גבולות הוא מרגיש אבוד ומבוהל. בעלך כנראה משדר לו יותר ביטחון ולכן הוא לא צורח אצלו בידיים. בנך יודע איזו השפעה יש לבכי שלו עלייך ולכן הוא מפעיל את "המניפולציה" הזו עלייך. שדרי לו ביטחון, שדרי לו החלטיות, ושדרי לו ש"אמא הולכת וגם תחזור". הוא יבין הבופו של דבר והוא ייתרגל להיות בגן... אל תדאגי. יהיה בסדר, זה מאוד קשה לנו כאמהות להשאיר את ילדינו בוכים בגן אבל איזה ברירה יש לנו ? ההסתגלות תיקח קצת זמן והוא יהיה אולי ניג'ס אבל היי סבלנית ואוהבת ותני לו את התמיכה שהוא צריך.... בהצלחה, מירי