דחוף לד"ר שנהר ולמנוסים

שלום, בני בן שנה ושמונה חודשים כמעט והכנסתי אותו השבוע לפעוטון פרטי. לפני כן הוא היה מגיל 4 חודשים אצל מטפלת בביתה עם עוד ילדה באופן קבוע וילדה נוספת פעם בשבוע. ביום שלישי הייתי איתו בגן כשעתיים וחצי והוא לא נשאר לבד. ביום רביעי הייתי איתו חצי שעה ואז השארתי אותו שעה וחצי לבד ופשוט היו צרחות, הוא תפס לי את החולצה ואת השיער למרות שהסברתי לו שאני הולכת לעבודה וחוזרת ופשוט הלכתי בלי להסתכל אחורה כאשר הגננת לקחה אותו אליה. אח"כ נאמר לי שהוא כל הזמן היה בידיים ולא הסכים לרדת.כשבאתי לקחת אותו הוא הסתכל עלי במבט מבוהל כאילו הוא באמת האמין שנטשתי אותו והוא לא מבין מה אני חוזרת. היום שמתי אותו 4 שעות לבד וגם היה בכי אבל מעט פחות אך כשהתקשרתי אחרי שעה וחצי נאמר לי שוב שהוא על היידיים ואפילו שאולי יש לו מעט חום. האם כך זו הסתגלות? מתי להשאירו יום מלא משבע בבוקר ועד ארבע וחצי. האם להתחיל כמ השיותר מהר או לחכות? אני נקרעת מבפנים

היה לו פעמיים שלשולים לפני יומיים - אם החום קשור לזה או שהוא מפתח אותו פסיכוסומטי כתגובה לגן?

היי שירה, אני מאוד מבינה לליבך... אבל הביני, הילד היה בסביבה עוטפת ואינטימית עם הרבה תשומת ליבך וכעת עובר משברון כי הוא משנה סביבה למשהו שהוא לא מכיר. את צריכה לתת לזה זמן, ואת צריכה להרגיל אותו. עשי זאת בהדרגה... ביום הראשון חצי שעה, ביום השני 3 שעות וחזרי לאסוף אותו, ביום השלישי 5 שעות וחזרי לקחת אותו... תני לו ללכת לגן עם המוצץ שלו וצעצוע אהוב עליו מהבית כדי שירגיש בטוח, אולי טיטול טטרה או משהו שהוא רגיל לישון איתו וייתן תחושה של משהו מוכר. זו תקופת הסתגלות לא קלה שמשולבת עם חרדת נטישה שאופיינית לגיל הזה. כדאי שתתני לו כמה שיותר חיזוקים שאמא תמיד חוזרת, ואמא תמיד שם בשבילו, ואולי "תפצי" אותו עם מתנונת קטנה כשאת מגיעה לגן לאסוף אותו (סוכריה, משהו קטן וסמלי) - וצריך הרבה הרבה סבלנות. ייתכן והוא גם מפתח משהו (שלשולים וחום) וזה מקשה על התהליך עוד יותר... אין מה לעשות יקירתי - צריך הרבה סבלנות ועצבים מברזל כדי לא להישבר ולרוץ חזרה לגן ולקחת אותו אלייך... בהצלחה, מירי