הומור
דיון מתוך פורום רפואת ילדים
סליחה שאני מציקה לך היום. יש לי עוד שאלה אחת קטנה וקצת מוזרה. אני מקפידה כל הזמן לחייך לבני (בן 9 חוד') וליצור אווירה של הומור, עושה פרצופים וצוחקת בקול רם ושמח. לדוגמא שהוא מתחיל לבכות או לפחד אז אני מתחילה לצחוק (בכוונה כדי להרגיע אותו) אז פיתאום הוא מתחיל גם לצחוק ולשכוח שבכה או לשכוח שפחד ממשהו מסויים. האם זה טוב?! או שאני יוצרת איזשהי אשלייה. בעלי אומר שאני כמו ליצן בבית. הבעייה היחידה היא שאני חוששת שאולי כתוצאה מיזה הוא יחשוב שהכל וורוד בחיים ושמח ואז החיים יראו לו אחרת והוא לא יידע להתמודד על עצב כל בעיה שקשורה הרגשות שליליים. מה אתה חושב על זה?!
שלום, אני חושב שאת הולכת מעט רחוק במחשבותיך ובמה שזה יכול להשפיע על הילד. בהחלט אינך צריכה להיות ליצן ואת צריכה להיות עצמך-מותר להיות כעוסה, עצובה וכל מצב אחר-אנחנו בני אדם ומותר להביע את רגשותינו בצורה הטבעית ביותר.אל תשחקי ותהיי לא טבעית. התנהגי כרגיל ,למרות שברור שחיוך טוב יותר מפרצוף כועס .
וגם אל תשכחי שבכי עוזר לפרוק רגשות, גם בגיל 9 חודשים.
מנהל פורום רפואת ילדים
