אני משתגעת...

בני בן השנה ושמונה חודשים פשוט "עושה לי בית ספר". כל דבר גורם לו להתבכיין לידי, הכל צריך לתת לו ולעשות כמו שהוא רוצה ואם לא הוא בוכה. והכי מעצבן - הוא מבקש משהו ואז אני נותנת לו והוא צורח שהוא לא רוצה אז אני לוקחת לו והוא צורח שהוא רוצה וכן הלאה... או שהוא בועט בי עם הרגליים על הספה ואם לא עוזר כשאנימעירה לו אני הולכת לספה השנייה והוא צורח שאני אחזור ואז אני חוזרת והוא ממשיך לבעוט בי תוך כדי שהוא מתעצבן ובוכה. איזה ילד עקשן, בכיין ומעצבן.... מה לעשות?

מה לעשות ? בואי נכיר אותו לבן שלי, שבדיוק באותו הגיל ועם אותם השגעונות, ואז נוכל אני ואת בשקט להתאשפז בגהה :-) אוי אוי אוי כמה שאני מכירה את זה, חבל לך על הזמן. הילד שלי עושה לנו את אותו הדבר. קוראים לזה "גיל שנתיים האיום". בדיוק אותו הדבר. לפעמים אני מורטת שיערות בראש מהקריזות שלו. ככה קטן ככה קריזיונר. ומה ניתן לעשות ? לא הרבה. קודם כל לא לאבד את העשתונות ולא להיכנע לסחטנות הרגשית של האדון. תתעקשי על דברים שבאמת חשובים לך וזה בל יעבור (לא להרביץ, לא לקשקש על הקירות), ואל תתני לו את מבוקשו גם אם יצרח עד לב השמיים. ובכל השאר - בוכה ? יבכה. יבכה וגם יירגע אם הוא יראה שאת לא מתרגשת מזה ולא מתייחסת. כשהוא מקבל את הג'ננה - הגידי לו בקול שקט "אמא לא אוהבת שאתה צועק" ועזבי את המקום. הוא יירגע לבד. הוא ילמד שהוא לא מקבל הכל ע"י בכי וצרחות. הוא בגיל שהוא מבין מצויין מה הוא עושה והבכי והניג'סיות הם מניפולציה להשיג את מבוקשו. היות והוא עדיין לא בגיל של "דחיית סיפוקים" מה שזניח תספקי לו - ומה שלא, אל תתני לו ושיבכה עד מחר. הקריזות הללו יירגעו עם הזמן, ובייחוד כאשר היכולת שלו לתקשר עם הסביבה הקרובה שלו מילולית תהיה רחבה יותר. ובקיצור יקירתי - WLECOME TO THE REAL WORLD, אין מה לעשות, אלא לחנך ע"פ העקרונות שלך וגם לוותר קצת כדי שיהיה שקט בבית. שבת שלום ! מירי

היי תהילה ום מירי. גם לי יש ילד בן שנתיים ואני מכירה את התופעות האלה אבל בעוצמות הרבה הרבה יותר קטנות, מינונים נמוכים, ואורכים קצרים. הסיבה היא פשוטה. זהו ילד שני ואכלתי הרבה קש עם הילד הראשון ולמדתי. הם רוצים להשפע עלינו הילדים (וביננו מי לא רוצה להשפיע על הסביבה שלו), אם הם יצליחו להשפיע בבכי (וזה מה שקורה תכלס) הם ימשיכו להשפיע בבכי, אם את ההשפעה הם יצליחו לעשות בחיוכים, הצחקות ודברים נחמדים, את אלו הם ימשיכו ומינוני הבכי ירדו. העצה של מירי מהולנד מאד נכונה, פשוט לא להתייחס וישבכה עד לב השמיים. לזה יש הרבה מאד תוספות של ידע בקשר לילדים במקום שנקרא ן ובי"ס פפה בתל אביב. הם עושים שם בית ספר להורים. 10 מפגשים שנותנים ידע מדהים ופשוט נותנים כלים איך לטפל בילדים, כי ביננו, אף אחד לא לימד אותנו ואנחנו מחקים את ההורים (שלא בטוח עשו תמיד עבודה מי יודע מה....) אתן מוזמנות להתקשר ולברר, אני מניחה שמתחילים מחזורים בתחילת שנת הלימודים הבאה (או טו טו ) זה פשוט שווה, ונותן המון - מומלץ בחום הטלפון שלהם 03-6353692 בהצלחה אורלי

כנראה שזה חלק מהתפתחות בני היום בן שנתיים וגם הוא הסרט הזה , הוא מכה , נושך במיוחד את סבא שלו מבקש משהו לא נותנים בוכה כזה מילל בועט עם הרגליים ועושה הרבה שטויות , קופץ על המיטה שזה מסוכן נוגע איפה שאסור כמו למשל בחוטי חשמל , אבל אני לא מתייחסת אני הקובעת וחוזרת אלף פעם שזה אסור או לא נעים לי וכו' לא צועקת מסתכלת לו ישר לעינים ונותנת לו להבין שכמו שאמרתי כך יהיה גם אם הוא בוכה או מילל . אז הילד שלך בסדר גמור הוא לא מעצבן הוא כמו כולם ותרגעי תחליטי שכולם כך והוא מתבכיין כמו כולם ועל תעשי מזה סיפור כזה גדול גם כשזה קשה ולא נעים . אני בדיוק בסרט הזה אבל לא מוותרת .