לד"ר שנהר ולמנוסים

שלום, בני בן שנה וחמישה חודשים כמעט. כיצד ניתן ללמד אותו שהוא יכול לשחק גם לבד עם עצמו ולא צריך שאנחנו נהייה כל הזמן לידו. כשאנחנו לא איתו הוא אומר לי "אמא יד" ולוקח אותי לחדר שלו ואומר לי "פה" כלומר לשבת על השטיח לידו. אני יושבת איתו ואחרי זמן מה - אני רוצה להתפנות לעיסוקים כמו בישול או ניקיון והוא לא מוכן, הוא בוכה ונעמד לי בין הרגליים ולא נותן לי מנוחה, רוצה ידיים וכו'. אני אומרת לו שלא תמיד צריך על הידיים ושהוא "גדול" ושהוא יכול לשחק עכשיו לבד אך הוא לא מוכן והכי גרוע זה שכשחמותי נמצאת היא אומרת לו "בוא אני אקח אותך על הידיים!". אפילו מול טלוויזיה אני לא יכולה לשים אותו, כי הוא רוצה שאשב לידו. אני פוחדת שזה ימשך ואני חוששת מה יהיה כשיהיה לו אח?

שלום שירה , אני מנסה להתיימר ולהיות מנוסה ובתור אמא ל 4 והבא בתור בדרך , אני רק יכולה לומר לך שקודם כל , עם אח/אחות זה יהיה יותר קל לילד - פשוט יהיה לו צעצוע בגודל טבעי... , אבל בכל מקרה , גם לי יש ילדה בערך בגילו של בנך ואכן , הם דורשים המון תשומת לב , ומנסיוני הדל אני מגלה שלפתוח לה מגירה במטבח עם קופסאות וקערות זה הרבה יותר מענין מסתם לשחק בלגו ובובות וכו' וכך גם יש יותר קשר עין איתם וזה אולי יכול לעזור להם לקבל את העובדה שאמא עסוקה. בכל מקרה , צריך לתת להם את זמן האיכות שלהם , שהם ירגישו שאנחנו איתם , אבל מגיל צעיר יש לקבוע להם גבולות ולתת להם להבין שגם לנו יש כמה עיסוקים משלנו ומטלות שאנו צריכים לבצע בלעדיהם בין אם זה מוצא חן בעיניהם ובין אם לא . בהצלחה והמון נחת.

היי שירה. נסי לצאת מנקודת הנחה שמה שאת מתארת כחובות ומטלות שחייבות להתבצע, יכולות להוות כר נרחב למשחק פעיל של בנך. כמו שמיכל ציינה,כמה קערות קטנות וכפית על הרצפה במטבח משיגות את המטרה, את עובדת ומבחינתו אתם משחקים יחד באותו חדר. זה גיל של ניידות מלווה בחוסר אונים . רוצים לעשות כל מה שמישהו אחר עושה אבל היכולת הגופנית עדיין לא מפותחת דייה. מעבר לכך, נסי לחשוב אילו מטלות דורשות את מלא תשומת לבך . אותן נסי להשלים כשהאדון ישן. אחרות שיכולות להפוך למשחק עשי יחד איתו, למשל, למיין כביסה,לסדר את הצעצועים (מזה תרוויחי גם בטווח הארוך) להעביר את תפוחי האדמה מקערה לקערה (בינתיים את יכולה לקלוף כמה) לא תקופה קלה, אבל... יעבור . שני פטנטים אדירים - נדנדה . בינבה . לשיקולך.