תגובה למאמר

ישנן מספר נקודות שרציתי להגיב עליהן. א. מי שלא מאמין באל שמצוה עליו צוויים אכן לא שייך שיקיים את המצוה הזו. ולכן השאלה הבסיסית היא: האם אתה מאמין באלוה של עם ישראל שציוה על מצות המילה? ב. לגבי הנזק שנגרם לילד, נ"ל שלקרוא לדבר זה נזק הוא בעייתי משתי סיבות: א. לגבי אדם מהול זה כבר לא רלוונטי מה מרגיש אדם לא מהול כאשר הוא מקיים יחסים. מה שהוא מכיר זה לפי מה שיש לו. (ביחוד אם מלו אותו כשהוא תינוק כאשר אף פעם לא קיים יחסים). ולכן עצם ההסתכלות על אחרים היא מוטעית. לדוגמה: אם אני אדם נמוך, ואני פוגש אדם גבוה הקנאה בו לא רלוונטית כי הוא זה הוא ואני זה אני. קבלת גבולותינו היא לפי דעתי ערך חשוב מאוד. ולכן אני לא חושב שלקרוא לזה נזק זה יהיה נכון אלא יותר שימת גבול מסוג מסויים. ב. השאלה היא מה הוא מרכז החיים. אם החיים הם קיום יחסים הייתי לא מל את בני. אך אם החיים הם קשר, הייתי מל אותו הייתי מסמל את זה שמין פחות חשוב לי מקשר. הייתי מודיע קבל עם ועדה שמין הוא לא מרכז חיי. (ואם אני מאמין הייתי מודיע בזה על אמונתי (וכדאי לקרוא את דבריו של ישעיהו לייבוביץ' בנושא)).

וכדי שהילד יצא רופא בו נחתוך לו את הרגל כשהוא בן שמונה ימים: 1. הוא לעולם לא ידע איך זה להיות עם רגל, ולכן לא יקנא באדם בעל שתי רגליים. 2. השאלה אם הליכה היא מרכז החיים? מכיוון שלא, ובריאות היא מרכז החיים, כדי לסמל את המרכז אני אוריד את הרגל לבן שלי ואשאיר לו שתי ידיים כדי שהוא יוכל להיות רופא מהולל. וכדאי לקרוא את דבריו של סארטר: הגיהנום הוא הזולת.

לא יאמן. התכוונתי לכתוב תגובה זהה לשלך והוצאת לי את המילים מהפה. פשוט לא ניתן לתאר את הטמטום והאופן בו אנשים משכנעים את עצמם שיש רק דרך אחת והיא כמובן זו שבה הם בעצמם בחרו (או ש"בחירה" היא לא בדיוק המלה הנכונה, כי נראה שלא ממש מדובר פה בבחירה אלא בהליכה עיוורת בתלם בלי לעצור לרגע ולשאול את עצמם אם אכן זו הדרך היחידה). יהודי הוא יהודי כי אימו יהודיה ואין שום קשר למצוות המילה. אב שחוסך מבנו את המנהג הברברי והדוחה הזה הוא אדם אמיץ ביותר שמסתכן בתגובות איומות כמו אלה שנכתבו כאן ביממה האחרונה. תינוק שלא נימול יגדל ויהפוך לאדם בעל דעה ורצונות משל עצמו. אם ירצה- יוכל תמיד לחתוך... להבדיל מאדם שנימול ולעולם לא יוכל להחזיר את המצב לקדמותו.