דר' שינהר, תודה על תשובתך הקודמת, ושתי שאלות המשך

קודם כל. אתה כותב ששינה בשעה 11 בלילה או אחרי זו שעה מאוחרת. אני חייבת לציין בהקשר זה מספר עובדות: מסיבות שונות הילדה לא הולכת לגן, לי עצמי יש שעון ביולוגי שונה מהרגיל ונראה שאצל בתי אותו המצב (אם כי שונה משלי) ופשוט קשה לנו להרדם בשעות "נורמטיביות" כל אחת לגילה, בתי ואני גם זקוקות למעט שעות שינה וזה לא פוגם בתפקודנו ובתי ילדה בריאה ממרבית הילדים בגילה. האם באמת נכון להלחם איתה בנושא השינה, או שבנושא זה כן נכון לפעול כפי שנהגנו עד כה ולתת לה לקבוע את שעת השינה שלה, כדי שההליכה לשינה תהייה כמה שיותר בנועם, ובלבד שזה לא יחייב אותי להשאר ערה גם כשאני עיפה? האם הליכה לישון בשעה מאוחרת עלולה בסופו של דבר לפגוע בה בדרך כלשהי? חשוב לציין שמרגע שהיא הולכת לישון ועד שהיא מתעוררת בבוקר, השינה שלה מתנהלת ללא הפרעה לנו גם אם היא מידי פעם מתעוררת באמצע הלילה, והיא כבר ישנה גם ללא מנורת לילה ואינה מפחדת מהחושך, אם מאיזו סיבה היא רוצה אור היא פשוט מתרוממת ומדליקה באמצעות המתג שליד מיטתה. לגבי הצרחנות במשך היום. כאן בהחלט נראה לי הרבה יותר חשוב להחליט על מה להתעקש איתה ועל מה לא, אבל נראה לי שיש כאן שני דברים שמפריעים מהכיוון שלנו ההורים. ראשית, אני שמה לב שלפעמים אנחנו ברגע הראשון אומרים לה לא על דברים שלא נכון לאסור אותם. איך נמנעים מהפעולה האינסטנקטיבית הזאת שגורמת בצדק למחאות מצידה ואז אנחנו נכנעים, כשבעצם היינו צריכים מראש לאפשר לה? מצד שני יש דברים שאנחנו בצדק אוסרים עליה (לטעמנו), אבל בעלי לא יכול לסבול את הצרחנות וזה גורם לו לעצבנות והוא דורש ממני להכנע לה רק כדי לגרום לשקט (הוא כמובן לא דורש זאת כשמדובר בדברים מסוכנים, אבל כשמדובר בהצבת גבולות כדי לקבוע כללים ושהחיים יהיו נוחים יותר לכולם אז הוא מוותר על החינוך ודורש העיקר שיהיה שקט). בעלי פשוט נורא נורא רגיש לרעש. אז איך ניתן להציב גבולות ויחד עם זה להמנע מהתחלה מענין הצעקות? פשוט אלמלא הקושי של בעלי, אני חושבת שהיה לי הרבה יותר קל לשים לה גבולות. שוב תודה מראש