מתי זו בעיה?

אני רוצה לדעת האם אני מקלה ראש בטענה שלי שאין אצלנו בעיה בהקשר של הצעקנות והעצבנות של בתי, והבעיה היחידה שלה היא רק בעית הדבור. אני מבקשת לדעת מתי כשילדה בת שנתיים ו-7 שמבינה כל מה שאומרים לה, החלה לדבר בגיל מאוד צעיר כבר במשפטים (7 וחצי חודשים) ועד גיל שנתיים התפתחה מהר בתחום ומאז התפתחותה נהייתה איטית בהרבה והיום היא הרבה מתחת לצפוי בגילה (עדיין לא ניתן לנהל איתה שיחה), אבל כשהיא באמת רוצה לאמר משהו היא אומרת אותו היטב (למשל אמש כשעדיין לא רצתה ללכת לישון, 11 בלילה, אמרה היטב וברור: "זה עוד לא לילה"), רק שרוב הזמן אינה מדברת ואם כבר כן אז רק בג'יבריש. בנוסף הילדה מאוד צעקנית, צרחנית ובכיינית (עד כדי בכי היסטרי ממש מדברים שלנו המבוגרים לא נראים כמצדיקים בכי) כשהיא מנסה לעשות משהו ואינה מצליחה או כשאינה מקבלת דבר שהיא רוצה. חשוב לציין שכבר אין ספק בכך שמבחינה שכלית היא מתקדמת בהרבה (אולי יותר מידי) ביחס לגילה. בין בעלי לביני יש ויכוח אם הצרחנות והבכינות שלה הם בגדר הנורמל למצב בו היא נמצאת או שגם זה חריג ומהווה בעיה שדורשת טיפול. (בהקשר של הדבור אנחנ כבר בשלבי אבחון אם יש צורך בטיפול) אגב, אם זה נחשב נורמל, אשמח לקבל עצות איך יוצאים מזה. אם זה לא תקין, אני מניחה שהמומחים כבר יעזרו לנו. אבל בכל מקרה אנחנו מחפשים להכניס מעט יותר שלווה בבית. אבקש עצות מהרופא וגם מהמשתתפים. תודה מראש

בתי החלה את גיל המרד הרבה לפני גיל שנה והוא עדיין נמשך ובעצם מרגע לידתה היא עומדת על דעתה ומאוד עקשנית, אבל ... מלבד התופעות שציינתי לא היו ואין אצלה תופעות קשות אחרות עליהם מספרים הורים אחרים או כתובות בספרים. היתכן שבתי יותר רגועה מילד אחר בגילה ומצבה ורק בעלי הוא הלחוץ או שאני לא שמה לב לבעיה שכן קיימת?