וסטיבוליטיס

אניח בסוף שנות ה-20. אובחנתי כמי שיש לה וסטיבוליטיס. לפני כ-4 חודשים התחלתי טיפולי ביו-פידבק. מאז אני מתרגלת בקביעות, נעזרת ב"מרחיבים" ומשתדלת להיות קשובה לעצמי ולהתקדמותי. במחינת הטיפול, ישנו שיפור בשליטה בכיווץ והרפייה. מבחינה מינית, אני מרגישה כישלון גמור. לאחרונה, כשבן זוגי ואני קיימנו יחסים, לאחר תקופת "ללא" של חודש לפחות, לטובת טיפולי הביו פידבק, הכאבים היו קשים מנשוא. עזרו לי להאמין... במקום השיפור המיוחל זה היה רע. מאוד רע וכואב. קראתי את הכתבה: http://www.wol.co.il/magazine/press.asp?categoryCode=110&id=1932 שהומלצה ע"י אחת ממשתתפות הפורום. היא עוררה בי תחושות יאוש קשות עוד יותר... אני עושה כל מה שמומלץ ולכאורה בכיוון לקראת טוב יותר, אך אין שינוי! וקיום יחסי מין ללא כאב נשאר בגדר פנטזיה שקשה לי להאמין שאי פעם תתגשם. אם יש מישהי שחושבת שיכולה לחזק את ידיי, מנסיונה, אודה לה מאוד. מיואשת.

את נוגעת בסוגיה כאובה שנקראת וסטיבוליטיס. הייאוש שאת מציגה הוא חלק מהתסמונת. הטיפול בבעיה זו כולל תרופות מקומיות, דיאטה וטיפולים חלופים למיניהם. אני ממליץ לך, לא להתייאש - הבעיה בסופו של דבר הינה בר חלוף ולא לנצח. אחד מהמורים שלי לפני שנים רבות נהג לומר לאישה - תתחתני והכל יעבור אנחנו הרופאים צחקנו אך עם הזמן שמנו לב שהוא לא טעה. לעצם השאלה שלך התקשרי לרופא שעוסק בנושא מחלות העריה והוא ידריך אותך בסבלנות כיצד להתמודד עם בעיה זו. שוב , אל ייאוש !

ד"ר יקר, תרופות מקומיות, ודיאטה כבר ניסיתי. ה"למיניהם" - הוא השלב הנוכחי. אני במהלך טיפול ביו פידבק... אי לא ב"תחילת הדרך", אולי גם לא באמצע, אך בכ"ז קיוויתי שאני יותר קרובה לסוף. לטיפ הנפלא מהמורה שלך שמעתי כבר לפני כ-3 שנים ונישאתי... אני מקווה שעם אורך רוח, אותו אוכל לשאוב רק מניסיונות נוספים וטיפולים נוספים אולי אגיע לסוף הפרק הזה בחיי. כל עוד אדע שזה עשוי להסתיים יהיה לי קל יותר להתגבר. מניחה שאין יותר מזה לומר. תודה.