מחלת הנשיקה בצה"ל

אני חיילת, בת 19. לפני כ-3 חודשים אובחנה אצלי מחלת הנשיקה. מאז לא הופיע אצלי חום אך בהחלט כאבי שרירים חזקים, עייפות, פריחות, דלקות גרון חוזרת, בחילות , ירידה במשקל ועוד... (...). בתחילת המחלה הרופאים טענו מצד אחד שאין לי שום דבר, אני מדמיינת את ה"גושים" הלבנים בגרון, שום דבר לא כואב לי ומקסימום אני סובלת מסינוסיטיס. ומצד שני שאעשה בדיקות דם כל 4 ימים ואתייצב כל יומיים לביקורת. משהו לא נראה לי תקין, הרגשתי רע יותר מיום ליום והתיזוזים למרפאה וליחידה כל יום הפכו לבלתי נסבלים. לקח חודש עד שמצאתי רופאה שסיפרה לי מה יש לי (מחלת הנשיקה) ועל התסמינים שלה. אותה רופאה בדקה אותי והיתה המומה מהעובדה שאני עומדת על הרגליים.......... הטיפול הועבר כמובן הלאה לפנימאי. מכיוון שהצבא לא מאמין במנוחה כתרופה למחלה, הייתי צריכה לשוב ולעבוד כל בוקר דבר שהחליש אותי עוד יותר. בסופו של דבר הגעתי עם שיתוק ברגלי הימנית למיון לאחר שבקצין העיר הצבאי לא הסכימו להסתכל עליי - בסוף הלילה כבר הייתי מאושפזת.- מאושפזת כמובן במתקן אישפוז צבאי שממנו שוחררתי בטענה שאני נדבקת משאר החולים ועדיף שאהיה בבית. בבית ל-6 ימים וחזרה לעבודה(!). חולה, 6 קילו פחות(46 קילו), ובירוקרטיה צבאית שאומרת שאחרי אישפוז לא מקבלים ימי מנוחה.!. בימים האחרונים אני סובלת מכאב גב משבית באיזור הגב התחתון בצד שמאל, כאבי בטן וחוסר יכולת לעכל שום סוג של מזון (בנוסף לפריחה וכאבי הראש) האם רופא צבאי יגיד לי שהכל בסדר איתי.......? הייתי רוצה לדעת אם תמיד יחס הצבא לגבי המחלה הוא כזה, ומה עליי לעשות? הייתי רוצה לקבל כל דעה ומידע שיש לגבי הנושא שלי.

על מחלקת הנשיקה ד"ר רן לין יענה לך. על הצבא יש לי המון מה להגיד......חלק מהתורנויות שעשיתי בצבא היה תורנות קצין העיר שמשמעותה לעבוד עם הטפסים של הרופא (בכל פעם רופא אחר) ואני חייבת להגיד שאם היו מזמנים אותי לחקירה היתה נפתחת תיבת פנדורה ענקית שהיתה שואבת לתוכה עשרות רופאים וגם את יחידת הרפואה בצה"ל ובראש ובראשונה את בית חולים איכילוב!!! הרופא שאת עומדת מולו עם מדים יוצא מתוך הנחה שאת באה לבקש גימלים וכל מה שהוא יעשה זה לוודא עד כמה הוא צודק (זאת ההרגשה וככה נאמר לי ע"י הרופאים שאיתם עבדתי) הסיבה לזה, הם עשרות אלפי החיילים/ות שבאים סתם כדי לצאת מתורנויות ולקבל ימי חופשה ובהם מתחילה האשמה. (וגם על זה יש לי עשרות סיפורים שראיתי במו עיני) העיצה שלי אליך היא לבוא עם הורייך לכל מקום שבו את נזקקת לרופא (וזה יעלה להם בהרבה חיסורים בעבודה), תעמדי על כך שאת רוצה שהם יכנסו (כשלא יתנו להם) ושיפתחו את הפה ויצעקו. תגייסי כסף לפנות לרופא פרטי מומחה ובעל שם בתחום כדי שיכתוב לך חוות דעת טובה (עדיף כזה שעדיין משרת כרופא בצבא ויש לו מספר רופא צבאי). ועוד משהו חשוב לגבי מחלת הנשיקה : אם יש סיבוכים הצבא משחרר את החייל/ת , כלומר נותן לך פטור משירות. אז אם את לא רוצה להשתחרר תקחי את זה בחשבון. אני מאחלת לך המון בריאות!

קודם כל תודה, הלוואי וחיילים תמימים לא יצטרכו לשאת בעול האחריות של החיילים העושים עצמם חולים.................. . . .. . וגם אם כן, וזה המצב הקיים- אני מקווה שסחיבת אמא באמת תעזור. צריכה להיות איזושהי דרך להוריד את האחריות מהחיילים ולהוסיף אותה לרופאים- נמאס לי להיות "יויו"...