חן, חן לכולם

ידעתי שיש תמיד אנשים טובים באמצע הדרך. כחולת סוכרת מזה שש שנים, יש לי את כל המידע (כמעט) לו אני זקוקה, יש לי את כל הספרים (כולל שניים של ד"ר קנטר), ובכל זאת תמיד ישנו הדבר הזה שנותן עוד קצת ביטחון, או מרגיע את החששות. ובאשר למלחמות שבין הקופ"ח לזו של בית החולים, דווקא רופא המשפחה שלי הוא זה שמערים עלי את כל הקשיים בהיותו לויאלי לקופה שלו ולמרפאה אותה הוא מנהל. כל השנים הייתי מטופלת ברמב"ם, ונראה כי איאלץ לעבור למקום אחר, ולחכות זמן רב עד שאראה רופא. כי אין לי שום אפשרות להשיג כעת טופס 17 לטיפול בו אני מעוניינת, בכל אופן תודה גדולה לכולכם על תשומת הלב (למרות שלא קיבלתי תשובה לבעיה אותה העליתי בשאלתי הראשונה, מהי פגיעה בעצבים ההיקפיים?)

נועה, אנסה להסביר, אבל לא לקחת אותי בכל הרצינות, כי אני לא רופא. הסכמנו? לפי דעתי, הפגיעה היא לא עצבית, כי אם פגיעה בכלי הדם, זו הקשורה למחלתינו. כאשר גוף החולה אינו מאוזן, אף "מאוזן", אבל עדיין סוכרתי בהגדרה, אנו נפגעים בכלי הדם הגדולים והקטנים. כלי הדם הפריפראליים הם הראשונים, כי הם ה"צרים" ביותר (מוזר). דפנות כלי הדם נסתמים ואנו חשים כאבים מתגברים ברגליים עם הזמן. אני יכול לספר לך, שגם לי היו כאבים, אבל ככל שהקפדתי על איזון והליכה, הזמן עשה את שלו וכעת אני מרגיש נפלא . כל זה הודות לעזרתה של המשאבה. אני חולה טייפ 1 25 שנה. יש המון טיפולים הקשורים לפתרון הכאבים בכלי הדם: תרופות, מעקפים, ותא לחץ. אבל, אם הגוף אינו מאוזן, הטיפולים רק דוחים את הפגיעות למועד מאוחר יותר. אם דברי לא למטרה ואת בטוחה שיש לך פגיעה עצבית, התשובה שלי לא עיניינית עבורך. כל טוב

שלום לך לזר חן, חן לך על תשובתך, עכשיו אני יותר שקטה ויודעת שמצבי לא קשה, שכן אני כל הזמן במגמת ירידה (במשקל) מאוזנת כמעט קבוע וצועדת מדי יום כארבעים דקות. אולי בקרוב יבוא לי המזור, ולעזאזל טופס 17 וקופ"ח. ובאשר לאביטול - אני אכן יודעת שזה ויטמין (לוקחת אותו שש שנים), כנראה שהעובדה שהעליתי את המינון, הקלה על כאבי. בכל אופן שא ברכה ובברכת בריאות טובה כל הזמן נועה