קשה להודות בזה, אבל דרושה מסקנה

חברייה, לקחתי את כל הנתונים שלי חצי שנה לאחור. רק המדידות בהשקמה וכמויות האינסלולין היומיות ומה אני רואה? 1. כאשר אני קם בסביבות 100 בבוקר, אני לא יכול לדעת מה קורה לי בעוד שעתיים. בלי קשר לכמות הפחמימות והאינסולין, אני יכול להיות גם גבוה מ-150 בשעה 10 וגם נמוך מ-100. אפשר גם שאהיה מתחת ל-140. 2. אם אני קם על 150 בערך, אני תמיד יורד בשעה 10 עד כדי 100.!!! תמיד. בימים שאני קם כמו ב-2, אני צורך פחות אינסולין באותו יום!!! אני זקוק לפי החישובים שלי ל-42 עד 44 יחידות ביום, אבל כאשר אני קם על 150 בערך אני זקוק רק ל-38 עד 40 יחידות בלבד. השקמה על 100 באמת דורשת 44 יחידות ביום. משגע אותי, אבל אני יכול רק להסיק מכל זה, ש: א. כנראה הערך הרצוי שלי איננו נמוך מ-110. ואפילו רצוי להיות תמיד גבוה מ-100. ב. (אולי לא נכון) גם כאשר לא היתי סוכרתי, רמת הסוכר שלי הנורמלית היתה גבוהה מ-100??!! את זה לא בדקתי כמובן אף פעם... מה אפשר לומר על הנתונים והמסקנות האלו?

מה אפשר להסיק מזה? שלא הכל חייב להיות ברור או כמו שאנו רוצים. אבל אולי הסבר לתופעה. מהו קו המגמה? כאשר אתה ב- 150 , קו המגמה שלך הוא תמיד חיובי, משמע, רמת הסוכר תרד. לאמור, בלילה אתה לא עולה מעל 150. אז אם אתה קם על 150 - הסוכר תמיד ירד. ב- 100 כנראה משתנה קו המגמה. והסוכר באופן פרדוקסאלי עולה. אפשר שבערך של 100 הכבד משחרר קצת סוכר כדי לבלבל את לזר. מי יודע, אולי זה כך. לילה טוב. מאיר

לזר ומאיר שלום. לזר, קודם כל דע לך שהדבר קורה גם אצל אחרים, אולם לצערי אין נותנים לזה חשיבות יתר על המידה ולא נעשו עבודות רציניות כדי להסביר את התופעה, אם כי יש השערות....... אתן כאן את שלי. ראשית, חשוב לדעת אם מדובר תמיד על אותה שעת יקיצה. השעה חשובה ביותר מכיוון ששעות הפעילות מתקצרות או מתארכות בהתאם לשעת היקיצה. יותר פעילות דורשת יותר אנרגיה, דהיינו יותר סוכר, כלומר יותר אינסולין באותו יום. שנית. מכיוון שמנגנון השליטה שלך בסוכר נעשה באמצעות סומטוסטטין ששולט באמצעות עיכוב(!) על הגלוקגון והאינסולין, הרי כשאתה מצוי על 150 ביקיצה, גורמת רמת הסוכר הגבוהה לסומטוסטטין לעכב(!) את הגלוקגון ולא לאפשר לגופך להפריש גליקוגן, כלומר, אינך יכול להפריש סוכר. ואילו כשאתה מצוי על רמת סוכר נמוכה אין סומטוסטטין יכול להשפיע כלל מכיוון שהוא שולט אך ורק באמצעות עיכוב ולא נמצא לו אינסולין שאותו הוא יכול לעכב. שהרי הוא יכול לעכב רק את הפרשת ההורמונים מהלבלב והוא עושה זאת באופן פאראקריני, כלומר באמצעות מגע. ומכאן ברור שאין לסומטוסטטין כל השפעה על אינסולין המשאבה של לזר או על הבולוסים שהוא נותן. ולכן, כשאתה קם על 100 לא תוכל לדעת מה יילד יום מכיוון שאין לך שליטה. ואילו כשאתה על 150 יש לך שליטה והסוכר יירד. כלומר כל הסיפור הוא הסיפור העתיק בעולם. סיפור של שליטה וכוח! ומלה קטנה למאיר ידידי. לא הכל חייב להיות ברור??? למה לא??? שלכם ע. נ.ב. הייתי מאוד שמח לקרוא גם את דעתו של ד"ר קנטר.

לזר שלום, לי נראה כאילו מצב 2 נובע מתופעת שחר קטנה. בלילה היה היפו לא מורגש, הכבד המיר גליקוגן לגלוקוז ולכן קמת על 150. נניח שלא תיקנת את זה עם תוספת בולוס כי אתה יודע שזה יגיע ל100 בשעה 10. הכבד במשך הבוקר (ואולי גם צהריים) משחזר את הגליקוגן וגוזל עוד גלוקוז וכך בסך הכל אתה צריך פחות יחידות במשך היום. אני יודע שההסבר הזה לא מסתדר עם חישוב היחידות כי 50 מעל ה100 הרצוי שווה פחות מ 4 היחידות שאתה מוריד ביום, אבל אולי זה יכול לתת כיוון מחשבה. לגבי מצב 1, אין לי הצעה. מצטער. בהצלחה, גלעד

היי גלעד, אני לא מחפש סיבה להשקמה על 150. אין לי הרבה בעיה לתקן זאת וגם אם אני מפספס לא מטריד אותי יתר על המידה. ההמשך הוא המעניין אותי והאבחנה שאני תמיד יורד מ-150 ואילו כאשר אני מתחיל ב-100 אין ודאות מה תיהי רמת הסוכר בשעה 10 בבוקר. תודה על כל פנים