איזון

למאיר שלום אולי, אכן תהיה זו שוב שאלה שנשאלה מליון פעם, ואולי באמת אין לה עדיין את תשובת מליון הדולר, אך הבעיה מציקה, אדם קם בבוקר, יום אחד הסוכר גבוה, אני מדברת על סביבות ה- 300, יום למחרת, תזונה דומה, הסוכר 150, ואולי אף 80. האם אם יתוכנת החולה, כמו רובוט, יאכל מדויק כמו מחשב, מבחינת זמן, כמות ומינון אינסולין, יוכל החולה להיות מאוזן? איך יכול אדם כזה שקשה לו מאד לאזן את רמות הסוכר, בכל זאת להגיע למצב אופטימלי מבחינתו, האם יש יועץ לדברים האלה? למיטב ידיעתי, גם עם שימוש במשאבה, עדיין יש להתאים את המינון למצב המשתנה. האם יש בפיתוח משאבה שתהיה חכמה מספיק לחקות את תגובת ה אינסולין הטבעית? והאם יש בכל זאת טיפים שניתן לאמץ, כדי לשפר את המצב או ללמוד איכשהו לדעת את הסיבות, כי כשיועים מה הבעיה יש בכל זאת אפשרות להתמודד אתה. תודה מלי

מלי, מי אמר שלהיות מאוזן בחיים זה פשוט וקל ונעים וקליל. וגם הסוכרת אינה קלה כלל טעיקר לאיזון. אבל יש מספר טיפים שיכולים לסייע ומספרם פחות ממיליון. נכון, גם משאבה אינה פתרון לצורך לחשוב על כמה ומתי. ומערכת בקרה מלאה תצטרך להשתעשע בין הזלפת אינסולין וגלוקגון לדם והתוצאה תהיה לא נעימה - יסתבר לנו שאין צורך לאכול כי הבקר יעשה לנו את הכל. אז זאת סיבה לוותר על הנשיקה החמימה של הלחם השחור הטרי? יש לסגל, או לנסות, וזה אפשרי, לחשוב יותר על החיים ופחות על הסוכר. באורח די מפתיע זה מוריד את הלחץ לאיזון מושלם - וזה משתלם. כדאי לנסות לסמוך על עצמך. לנסות לחוש את "מצב הגוף" ולסמוך על מה שאת עושה. אני חושב שהזרקות תכופות יותר במינון נמוך מסייעות לכך. אם קמת עם 300, במקום לחשוב על מה שהיה אתמול (באמת, מה היה אתמול?), מוטב להוסיף עוד 8 יחידות אינסולין ולהתענג על ארוחה טעימה. יש בכך משום פעולה מתקנת חיובית והיא עדיפה על התכתשות עם האמש. אל תנסי להיות פרפקציוניסטית. אנחנו לא בני האלוהים ויש גם כשלונות. אותם צריך ללמוד לקבל ולעבור הלאה. הלאה, ורק הלאה. באופן פראדוקסאלי, אחת הדרכים להתמודד עם בעיה הוא לבטל את קיומה כבעיה. חקירות ודרישות והסברים אינם מועילים אלא מתסכלים ולכן הניחי לכך. תני לדברים לזרום והצטרפי את לזרם. הייתי מציע לך עוד מספר עצות, אבל אלה מקומם לא לפורום. מאיר

למאיר שלום מרוב הזדהדות, שכחתי להזכיר שבעצם מדובר... בבעלי, שאגב זורם כל כך עד שאינו רגיש אולי לצורך להתגמש, למי שאכן קשה זה דוקא לנו, העומדים מהצד, ולא יכולים ממש לעזור ומאידך חשים אשמה שאולי כן אפשר. בכל אופן תודה על הטיפים אותם אני מיד מדפיסה עבור בן זוגי. ותודה על האוזן הקשבת. מלי